פרס הספר הלאומי הוא אחד הפרסים הספרותיים היוקרתיים ביותר בארצות הברית, שמטרתו להכיר ולהציג יצירות מצטיינות בתחום הספרות העכשווית, ומוענק מדי שנה. הפרס מוענק בקטגוריות שונות כגון סיפורת, עיון, שירה, יצירות מתורגמות וספרות לנוער, ויש לו השפעה משמעותית על המוניטין של סופרים ועל מכירות יצירותיהם.
בסיום הטקס השנה, זכה הסופר הלבנוני-אמריקאי רביע עלם א-דין בפרס הספר הלאומי בקטגוריית סיפורת על הרומן שלו ("הסיפור האמיתי של ראג'ה התמים ואמו"). הרומן מספר את סיפורם של שישה עשורים של חיי משפחה לבנונית בהקשר של ההיסטוריה הסוערת של המדינה הזו, כולל מלחמת אזרחים וקריסה כלכלית.
בחלק מנאומו לאחר זכייתו בפרס, התייחס עלם א-דין למשברים בעזה ובארצות הברית, ואמר: "ראיתי שני סרטונים הבוקר. אחד מהם היה של קצין הגירה אמריקאי: אישה הוטלה על האספלט, אזוקה. הקצין הגיע והכה אותה עם טייזר, ואז הרים אותה כמו אשפה וזרק אותה לחלק האחורי של מכונית. הסרטון השני היה של מחנה פליטים פלסטיני בלבנון שהופצץ ו-12 בני אדם נהרגו."

הוא המשיך: חושב תמיד איך הם יוצרים הרס וקוראים לזה הפסקת האש. אנחנו הסופרים לפעמים צריכים לומר: מספיק ודי."
ג'ורג' סנדרס, סופר אמריקאי ידוע, אמר בסרקזם על טראמפ ונתניהו: "בריונים, עריצים, דוגמטים... תמיד יודעים. הם בטוחים לחלוטין. אבל לנו, האמנים, יש יתרון על פני העריצים, והוא שאנחנו חיים במצב של לא-ידיעה. זה גורם לנו להיות פחות הוזים ביחס למציאות, וככל שאנחנו פחות הוזים, כך אנחנו יוצרים פחות סבל."
עומר אל-עקאד, הסופר המצרי-קנדי וזוכה פרס בקטגוריה לא-סיפורית על ספרו "יום אחד, כולם תמיד יהיו נגד זה", מתח ביקורת גלויה על המערכת הליברלית המערבית, והדגיש: "קשה מאוד לחשוב במסגרת חגיגה, על ספר שנכתב בתגובה לרצח עם."

ברית זו בין סופרים בני לאומים שונים משקפת כמה מציאויות חשובות:
– שיח אנטי-ציוני הגיע לרמה עולמית
– אינטלקטואלים מערביים מצטרפים בהדרגה לשורות מבקרי המערכת השולטת הנוכחית
– פרויקט ההגמוניה התרבותית המערבית עומד בפני משבר לגיטימציה חמור
הברית הנדירה בין סופרים מזרח תיכוניים ומערביים מרמזת על כך שספרות יכולה להפוך לנשק אסטרטגי במאבק הדיסקורסיבי.