אל־עאמרי אמר: „הצד הסעודי לא עמד בהתחייבויותיו הקודמות, ומה שמתרחש היום בתימן הוא ניסיון לכפות משוואות חדשות המשרתות פרויקטים התפשטותיים, ובראשם העצמת האויב הישראלי לשם הרחבת השפעתו באזור.”
הוא הוסיף כי „נוכחות איחוד האמירויות בתימן או בכל זירה אזורית אחרת אינה ניתנת להפרדה מיישום תוכניות חיצוניות הקשורות לפרויקט הישראלי”, וציין כי „ישראל, במסגרת פירוק האזור והחלשת יציבותו, תומכת במועצה המעברית הדרומית הנתמכת על ידי איחוד האמירויות”.
אל־עאמרי הבהיר כי „איחוד האמירויות נכשל ביישום תוכניותיו בתוך תימן, וכמו כן נכשל בהשגת יעדיו ביותר מזירה אזורית אחת, למרות התמיכה הפוליטית והצבאית שהוא נהנה ממנה”. הוא ציין כי כישלון זה הוביל ל„מאמצים אמריקאיים־ישראליים להכין הנחות חדשות ולסדר מחדש את הקלפים בתוך תימן”.
עוד ציין כי תימן הפכה לזירה פתוחה לעימות בין פרויקטים בינלאומיים השואפים לכפות מציאות פוליטית וביטחונית חדשה, תוך ניצול התנאים ההומניטריים והכלכליים להשגת הישגים אסטרטגיים ארוכי טווח.
בסיום דבריו הדגיש כי המשך ההתערבויות הללו יסבך עוד יותר את הזירה התימנית, והבהיר כי סיכול התוכניות הללו תלוי במודעות העם ובדחיית התוכניות החיצוניות המכוונות לריבונותן וליציבותן של מדינות האזור.