במהלך המלחמה סבלו הפלסטינים נזקים ואבדות רבים. כמו כן, כשהעימות הצבאי התפשט ללבנון, גם תושבי אותה מדינה התמודדו עם בעיות רבות עקב ההתקפות הישראליות. אך הנקודה החשובה היא שגם העורף הישראלי, כלומר תושבי ישראל, נפגע מהשלכות המלחמה הזו.
הדו"ח האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ''ס) מצביע על אי-שקט חברתי ופגיעה נפשית וכלכלית גדולה בקרב הישראלים. מהדו''ח עולה כי בעקבות חוסר הביטחון והמלחמה, אלפי ישראלים עזבו את ישראל, עלה שיעור הדיכאון בקרב הישראלים, ענף התיירות קרס, ואזור הצפון - זירת העימות הצבאי בין ישראל לחיזבאללה - קרס למעשה.
בריאות גופנית ונפשית ותוחלת החיים
על פי דו"ח רשמי שפרסמה הלמ''ס, המלחמה גרמה לירידה של שישה חודשים בתוחלת החיים בקרב ישראלים, כלומר, תוחלת החיים הממוצעת שעמדה על 83.8 שנים לפני המלחמה, ירדה ל-83.3.
בנוסף, מספר האנשים עם מוגבלות עמד על 1.32 מיליון, עלייה של 13.5 %. הנתון הבולט ביותר הוא הזינוק במספר מקבלי גמלה עקב עימותים צבאיים, מ-4,200 בשנת 2023 לכ-29,900 בשנת 2024. עלייה חדה זו משמעותה הפעלת לחץ משמעותי על תקציבי הבריאות והשירותים החברתיים.
מספר נכי צבא ישראל עלה ב-3.9%, כאשר העלייה החדה ביותר נרשמה בפגיעות נפשיות (עלייה של 18.1%). רוב הנפגעים החדשים הם צעירים בני 25–39, רובם משרתים בכוח המילואים.
לפי סקרים, שליש מהציבור (33.9%) דיווחו ב-2024 על תחושת דיכאון, עלייה חדה לעומת 25.5% בשנה שלפני כן. תחושת הלחץ זינקה מ-58.2% ל-68% מכלל האוכלוסייה, מה שנובע מחשש מחזרה של התקיפות. שיעור האנשים עם תסמינים של פוסט טראומה (PTSD) בישראל עלה מ-16.2% לפני המלחמה ל-29.8% כיום, כמעט פי שמונה מהממוצע העולמי. כמו כן, נמצא כי כמחצית מילדים ישראליים בגילאי 3-9 סובלים מטראומה עקב פחד מרעשים חזקים במהלך המלחמה.
הגירה הפועה גוברת
אחד הנושאים שעמדו באופן עקבי בראש החדשות ברשתות החברתיות בישראל בשבועות האחרונים הגירה הפוכה הגוברת. בשנה הראשונה למלחמה, כ-79,900 ישראלים עזבו את ישראל, עלייה של כ-7% לעומת השנה שלפני המלחמה. במקביל, מספר הישראלים שחזר לארץ צנח בכ-20% ועמד על כ-19,900 בלבד. האמון בממשלה צנח לשפל של עשור - 24.6% וגם האמון במערכת המשפט ירד. מגמה זו נמשכה גם בשנה השנייה למלחמה, ובסוף שנת 2025 הוכרז כי מאזן ההגירה מישראל עדיין שלילי, ועומד על כ-20 אלף. גורמים שונים גרמו לכך, ביניהם אינפלציה, תחושות של חוסר ביטחון אישי, צל המלחמה עם איראן וירידה באמון בממשלה, שהגיעה לרמתה הנמוכה ביותר מזה עשור, כ-25%.
מצבם של תושבי הצפון עד 5 ק''מ מהגבול גרוע בהרבה מאשר בעוטף עזה או במרכז ישראל. כי למרות שהעימות הצבאי עם חיזבאללה היה קצר בהרבה מהקרב עם ההתנגדות הפלסטינית, כוחם ההרסני של כלי הנשק של חיזבאללה הפך את היישובים בצפון בלתי ראויים למגורים. בהקשר זה הוכרז כי יותר מ-63 אלף תושבי צפון פונו, ובתחילת 2026, לרבים מהם עדיין אין אפשרות לחזור, וחלקם החליטו לשהות באזור המרכז. בהתאם לכך, מכירות דירות והיתרי בנייה ירדו ביישובים בגבול הצפוני, והשוק לא חזר לרמות שלפני המלחמה. ענף התיירות באזור הזה כמעט ונעלם, ותושבי הצפון אומרים שמצבם הכלכלי רק יחמיר. כך גם לגבי תושבי עוטף עזה.
כל ההתפתחויות הללו הטילו עלויות כבדות על תקציב מדינת ישראל. בנסיבות אלה, המגזר הצבאי הפך לתחום שאליו מוקצה הסכום הגדול ביותר מתקציב המדינה, עד כדי כך שמשרד האוצר קיצץ את תקציבי משרדי החינוך, הבריאות ושירותי הרווחה ב-3% כדי לעמוד בדרישות הצבא. בנוסף, תקציב פיתוח יישובים ערביים צומצם לטובת מערכת הביטחון והמשטרה הישראלית.
במקביל לאירועים אלה, מדינות כמו טורקיה החלו להחרים את ישראל, וכתמיכה בפלסטין הורה ארדואן להשעות את כל יחסי הסחר עם ישראל. מצב זה גרם לעלייה ביחס החוב לתוצר של ישראל ליותר מ-66%.
עם זאת, מומחים העריכו כי גם אם המלחמה תסתיים והפסקות האש ברצועת עזה ובלבנון ייושמו בקפדנות, השלכות שליליות של מצב זה על תושבי ישראל יימשכו גם בשנים הבאות. נתונים שפורסמו בדו"ח חדש של מרכז המחקר של האקדמיה הלאומית בישראל מצביעים על תמונה עגומה בהקשר זה: העלות הכוללת של פגיעות נפשיות בעקבות מלחמת 7 באוקטובר צפויה להגיע לחצי טריליון שקל (כ-154 מיליארד דולר) בחמש השנים הקרובות. מתוך סכום זה, 200 מיליארד שקל הם עלות ישירה הכוללת טיפולים בנפגעים ואובדן תפוקה בעבודה, אך העלות האמיתית מסתתרת בנזקים העקיפים - 300 מיליארד – שנובעת מבעיות שיופיעו לאחר הפגיעה. הדו"ח מדגיש גם כי מאז פרוץ המלחמה בעזה חלה עלייה חדה בתאונות דרכים, התפרצות אלימות במשפחות, התמכרויות לסמים ותרופות מרשם והחמרה דרמטית במחלות כרוניות.