עברו עשרים וחמישה ימים מאז תחילת המלחמה, וכעת הפער בין מה שמתרחש בשטח לבין מה שנאמר מעל הבמות הרשמיות—נחשף יותר מאי פעם.
לפני שנה פתחה ישראל במלחמה כוללת נגד חיזבאללה; מלחמה שהסתיימה בהכרזה על חיסול היכולת הצבאית של הארגון. אך היום, אותם אזורים הפכו שוב לזירת לחימה קרקעית. חיזבאללה לא רק שעדיין נוכח, אלא שהכטב"מים שלו פוגעים בעומק השטח, והטילים הבליסטיים שלו מגיעים לטווח של יותר ממאה קילומטרים.
בזירה אחרת, רק שנים־עשר ימים לאחר תחילת הלחימה בחודש יוני, נתניהו הכריז כי יכולת הטילים של איראן—עם עשרות אלפים טילים בליסטיים—הושמדה. אך כעת, לאחר ארבעה שבועות, אותם טילים—ואף מתקדמים יותר—נופלים על ישראל; מדויקים יותר, עוצמתיים יותר, ובהיקף רחב יותר.
הטענות אינן מסתיימות כאן. נאמר כי תוכנית הגרעין של איראן הושמדה. אך היום, אותם גורמים מדברים על המשך יכולת ההעשרה של איראן—יכולת שלדבריהם עדיין יש להשמיד.
הסתירות האלה מעלות שאלה בסיסית: האם מה שמוצג כהישג ביטחוני הוא מציאות—או חלומות הלילה?
ייתכן שמה שנשכח בתוך כל זה הוא המחיר שאתם משלמים. מחיר שלא נגבה בחדרי קבלת ההחלטות, אלא מקבל משמעות בחייהם שלכם הישראלים