לפי הדיווח של המחלקה העברית של סוכנות הידיעות טסנים, נרטיב המלחמה עבור תושבי השטחים הכבושים:
בתקופה שבה ההתפתחויות באזור משתנות במהירות חסרת תקדים, ניכרים סימנים לנסיגה בעמדות של ישראל. ארצות הברית, תחת לחצים הולכים וגוברים, נאלצה לקבל את תנאי איראן ולפנות למסלול של משא ומתן והפסקת אש. במקביל, בנימין נתניהו פועל לפתיחת ערוץ מגעים עם ממשלת לבנון. אך מה המשמעות האמיתית של מהלך זה?
.
המציאות היא שעל פי הערכות של מומחים רבים, ישראל לא השיגה הישגים משמעותיים בזירה הלבנונית. היא לא הצליחה לבלום את יכולת הטילים של חזבאללה, ולא רשמה התקדמות משמעותית בתימרון הקרקעי בדרום לבנון, ובנוסף ספגה גם אבדות כבדות. בתנאים כאלה, כניסה למשא ומתן אינה נעשית מעמדת כוח, אלא יותר כניסיון לנהל את המצב הקיים.
אז מה מטרתו של נתניהו במהלך הזה? נראה כי הוא מנסה לשפר את תדמיתו בעיני הציבור בישראל. התזמון של המגעים הללו, במקביל לשיחות בין ארצות הברית לאיראן, מאפשר לו להציג את הדברים כאילו מדובר ביוזמה עצמאית. זאת, בעוד שלדעת רבים, מדובר יותר בתגובה למציאות שנכפתה עליו מצד איראן מאשר בהישג ממשי.
בתרבות האיראנית קיים פתגם שאומר: "הוא כבר תורם שמן שנשפך למקדש" — ביטוי למצב שבו אדם מנסה להציג כמעשה רצוני וחיובי דבר שנכפה עליו או נובע מהפסד. ייתכן שזהו תיאור מדויק של המצב הנוכחי של נתניהו