לפי הדיווח של המחלקה העברית של סוכנות הידיעות טסנים, נרטיב המלחמה עבור תושבי השטחים הכבושים:
בגרסאות שמסתובבות בימים האלה על המלחמה, הסיפור על מצר הורמוז הוא המעניין ביותר; לאחר תחילת המלחמה, איראן השתלטה עליו לחלוטין, והוא הפך למעשה לנקודה שאף כלי שיט אינו עובר בה ללא תיאום.
.
בתוך כך, טראמפ, שהצהיר בתחילה בנחרצות כי "מצר הורמוז חייב להישאר פתוח", נראה כמי שהגיע למסקנה שאולי לא רע גם לקחת יוזמה ולנסות "לסגור" אותו בעצמו. סתירה שמזכירה יותר שינוי הזמנה בתפריט במסעדה מאשר החלטה גאופוליטית.
מעניין עוד יותר, שכלי שיט אמריקאיים ניסו כמה פעמים להתקרב לאזור, אך בכל פעם, לאחר בדיקה קצרה ואולי ישיבת חירום, החליטו לברוח עד לאלף קילומטרים משם; מקום בטוח יותר, רגוע יותר, ובעיקר כזה שלא דורש הסברים למצר הורמוז.
אז השאלה המרכזית היא: אם היה צריך לפתוח את המצר, למה לסגור אותו? ואם הוא אמור להיסגר, מי בדיוק אמור לפתוח אותו? כאן יש מי שאומרים שאולי במקום פרשנים פוליטיים, עדיף להביא פסיכולוגים שיבחינו את דפוסי קבלת ההחלטות של טראמפ.
אני מציע לבמאים של ישראל לעקוב מקרוב אחרי הראיונות והציוצים של טראמפ בימים האלה, כי נראה שיש שם חומר מספיק לכמה סרטי קומדיה שלמים.