יושב ראש הפרלמנט של לבנון "נביה ברי" הצהיר היום: "איננו מתנגדים למשא ומתן עם "ישראל", בתנאי שיהיה בלתי ישיר. בעבר היו לנו ניסיונות רבים, ואני ניהלתי תקופות ארוכות של משא ומתן עקיף עם קבוצה גדולה של נציגים אמריקאיים, והאחרון שבהם היה עמוס הוכשטיין, במסגרת תיק קביעת הגבולות הימיים. במסגרתו הגענו להסכם, וכן הגענו להסכמות בנוגע לסוגיית העמדות השונות לאורך הקו הכחול, והצלחנו לפתור את רובן, כאשר נותרו רק חמש או שש סוגיות. כך היה גם בתקופות אישור החלטה 1701 עם דייוויד וולש, וגם אז היה לנו מנגנון ששימש כמסגרת למשא ומתן.
ברי אמר בריאיון לעיתון "אל-ג׳ומהוריה" הלבנוני, בהתייחסות ל"קו הצהוב" שעליו הכריז המשטר הציוני בדרום לבנון: "איננו מייחסים חשיבות לשום קו, ובשום אופן איננו יכולים לקבל את זה. לעולם לא נקבל קו צהוב או כל דבר אחר בדרום לבנון. נסיגת "ישראל" מהאזורים הדרומיים שאליהם חדרה ושבהם היא מנסה לבסס את כיבושה חייבת להתממש. אם המשטר הכובש יתעקש להישאר בדרום- בין אם באזורים ובעמדות הכבושות ובין אם מעבר ל"קו האפס" ששרטט- הוא ייתקל בהתנגדות".
יושב ראש הפרלמנט של לבנון שב והדגיש בהמשך, בהתייחסות להפסקת האש הזמנית בת עשרה ימים: "על העקורים לדחות את חזרתם לאזוריהם, שכן איננו חסינים מפני בגידת ישראל".
הוא הוסיף: "אנו עומדים איתן עד לסיום הכיבוש והוצאת הכובשים מאדמתנו. זו אדמת לבנון, ולבנון לא תקבל שייגרע ממנה אפילו מטר אחד. אם הם מתעקשים להישאר – הם ייתקלו בהתנגדות, וההיסטוריה שלנו מעידה על כך.
ברי הוסיף: איננו היוזמים מלכתחילה; הם אלו שכפו עלינו את ההתנגדות באמצעות הכיבוש והתוקפנות שלהם, ואילצו אותנו להתנגד כדי לשחרר את אדמתנו ולשמור על ריבונות ארצנו. דבר לא השתנה מבחינתנו, ואנו נישאר איתנים בדרך זו עד לסיום הכיבוש וגירוש הכובשים מאדמתנו.