על פי דיווח של סוכנות הידיעות טסנים, התגובות הפוליטיות והעממיות להסכם שעליו חתמה ממשלת לבנון עם ישראל בוושינגטון מעידות על עומק הפילוג במדינה. לפי העיתון אל-אח'באר, תגובות אלה הוכיחו כי בניגוד לטענת הממשלה (הפרו-מערבית בלבנון), חלק ניכר מהחברה הלבנונית מתנגד להסכם או מזהיר מפני השלכותיו.
המתנגדים להסכם:
חזבאללה: השייח' נעים קאסם, מזכ"ל חזבאללה, כינה את ההסכם "מקור להשפלה ולבושה" ו"חסר כל תוקף". הוא הדגיש כי כריכת נסיגת ישראל בפירוק ההתנגדות מנשקה היא תוכנית מסוכנת ביותר, שחוצה את כל הקווים האדומים. לדבריו, יש לדבוק בהסכם בין ארצות הברית לאיראן כדי שישראל תסכים לסגת משטח לבנון.
תנועת אמל: התנועה הודיעה כי ההסכם אינו צודק, מעניק עדיפות לאינטרסים של ישראל על פני האינטרסים הלאומיים של לבנון, וטומן בחובו סיכונים פוליטיים ופגיעה בריבונות. לטענתה, ההסכם אינו יכול לשמש בסיס להבטחת זכויותיה של לבנון.
וליד ג'ונבלאט (המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית): הוא אמר כי ההסכם נראה כלפי חוץ כהסכם תלת-צדדי, אך מבחינת תוכנו הוא חד-צדדי, והצביע על כך שהסכם הפסקת האש זכה להתעלמות.
טלאל ארסלאן (יו"ר המפלגה הדמוקרטית הלבנונית): הוא הגדיר את ההסכם כבלתי מאוזן ואמר כי נוסחו מעניק לגיטימציה לכיבוש על חשבון דמם של הלבנונים, ועלול להוביל לאי-יציבות פנימית.
הזרם הלאומי החופשי (ג'בראן באסיל): התנועה הדגישה כי ההסכם אינו מתייחס במפורש לנסיגת ישראל משטח לבנון, ובמקום המונח "נסיגה" משתמש בביטוי העמום "פריסה מחדש", שלטענתה מותיר בידי ישראל מרחב להמשך הכיבוש. עוד קראה התנועה לשמור על האחדות הלאומית ולמנוע מתיחות ועימותים בין אזרחי המדינה.
הג'מאעה האסלאמית: הארגון הדגיש כי כל הסכם חייב לשמור על ריבונותה המלאה של לבנון. הוא הזהיר מפני כריכת הנסיגה בתנאים ביטחוניים ומפני הגבלת זכותה של לבנון להגן על עצמה.
מועצת חכמי הדת המוסלמים: המועצה קראה לבטל את ההסכם, משום שלדבריה הוא מהווה הכרה בישראל והשלמה עם כפיפות לפיקוח או לחסות זרה.
המפלגה הסוציאלית הלאומית והמפלגה הקומוניסטית: שתי המפלגות הגדירו את ההסכם כ"פשע" וכ"כניעה בפני הכובש", וכינו אותו גרסה חדשה של הסכם 17 במאי 1983 – הסכם שלדבריהן היה משפיל, ואשר העם הלבנוני הצליח לסכל ולהכשיל.
התומכים בהסכם:
מפלגת הכוחות הלבנוניים (סמיר ג'עג'ע): הוא הגדיר את ההסכם כצעד המדיני החשוב ביותר של לבנון בחמישים השנים האחרונות, שנועד להוציא את המדינה מהמבוי הסתום שנוצר בעקבות "ההתנגדויות החמושות". הוא קרא לציבור לתמוך בממשלה.
מפלגת הפלנגות (סאמי ג'ומאייל): הוא כינה את ההסכם "הישג" ואמר שלבנון היא המנצחת בהסכם זה, אך הדגיש כי האתגר העיקרי יהיה יישומו והעמידה מול הלחצים.
כמה חברי פרלמנט המזוהים עם שגרירויות מערביות: אישים כמו פואד מח'זומי, מארק דאו וודאח א-צאדק תומכים גם הם בהסכם, ורואים בו צעד לקראת יציבות, סיום קיומו של נשק חזבאללה וכינון שלום עם ישראל.