מאז פרוץ המלחמה בעזה והמלחמות הרצופות שבהן היה המשטר הציוני מעורב, ובייחוד המלחמה עם איראן, פורסמו דיווחים רבים על המשבר הכלכלי חסר התקדים של המשטר. בבנק המרכזי של המשטר העריכו בדוח האחרון כי העלות הכספית הכוללת של המלחמה נגד עזה בשנים 2023–2026 הסתכמה בכ־350–352 מיליארד שקל, שהם כ־114 מיליארד דולר.
המחיר הכבד שגבתה מבצע ״מבול אל-אקצא״ מכלכלת המשטר הציוני
עלות זו כוללת הוצאות ביטחוניות, פיצוי על נזקים ישירים ועקיפים, הוצאות אזרחיות, עלייה בתשלומי הריבית והוצאות נוספות.
בחינת הנתונים מבהירה כי מבצע ״מבול אל-אקצא״, שהחל ב־7 באוקטובר 2023, והנזקים שנגרמו בעקבותיו, הטילו על כלכלת ישראל נטל כלכלי ופיננסי כבד. הם שינו את סדרי העדיפויות בהוצאות, הכבידו על התקציב בשל חובות והוצאות צבאיות גבוהות, והותירו את רמת החיים של הציונים בקיפאון, לצד הנזקים האנושיים והנפשיים.
בקרב הציונים נפוצים שני נתונים בנוגע לעלות המלחמה בעזה: 175 מיליארד שקל (57 מיליארד דולר) ו־250 מיליארד שקל (81 מיליארד דולר). שני הנתונים עשויים להיות מדויקים, אך הם אינם מודדים את אותו הדבר.
הנתון של 175 מיליארד שקל משקף את אובדן התפוקה הכלכלית, ולא את הכסף שהקבינט הוציא על המלחמה. בנק ישראל העריך כי עד סוף 2025 איבדה כלכלת ישראל 175 מיליארד שקל, שהם כ־8.6% מהתוצר המקומי הגולמי השנתי, בהשוואה למסלול הצמיחה שהיה צפוי לפני המלחמה.
לעומת זאת, הנתון של 250 מיליארד שקל מבוסס על חישוב אחר. בנק המשטר הציוני מעריך כי העלייה הכוללת בהוצאות הביטחון הקשורות למלחמה בעזה הסתכמה בכ־249 מיליארד שקל בשנים 2023–2026. מדובר בהוצאות צבאיות בלבד, ולא בעלות הכוללת של המלחמה.
האומדנים האחרונים של הבנק מראים כי במהלך תשעה רבעונים רצופים גרמה המלחמה לאובדן מצטבר של כ־175 מיליארד שקל בתוצר המקומי הגולמי, שהם כ־57 מיליארד דולר. סכום זה שווה לכ־8.5% מהתוצר המקומי הגולמי השנתי, בהשוואה למסלול הכלכלי שהיה צפוי אילו נמשכה מגמת הצמיחה של המשק לפני המלחמה.
עם זאת, דוח של המרכז לחקר הביטחון הלאומי של המשטר הציוני מבהיר כי הפסד זה משקף את הפער בין התוצר המקומי הגולמי בפועל לבין התוצר שהיה ניתן להשיג בתנאים רגילים.
על פי הדוח, ישראל נכנסה למלחמה מעמדה כלכלית יציבה יחסית, עם צמיחה כלכלית של כ־3% בשנה, יחס חוב ציבורי לתוצר של כ־60% והוצאות צבאיות שהיוו כ־4% מהתוצר המקומי הגולמי.
אולם המלחמה שינתה את המשוואה באופן דרמטי. לפי הדוח הכלכלי של המכון למחקרי הביטחון הלאומי של משטר הכיבוש, ההוצאות הביטחוניות עלו ליותר מ־8% מהתוצר המקומי הגולמי — כמעט פי שניים מרמתן לפני המלחמה.
הדוח מזהיר כי העלייה בהוצאות הביטחוניות עלולה להפוך מהוצאה זמנית הנובעת מהמלחמה למאפיין קבוע יותר בתקציב ישראל. משמעות הדבר היא הקצאת משאבים רבים יותר לביטחון, על חשבון תקציבי החינוך, הבריאות, התשתיות וההשקעות שאמורות לתמוך בצמיחה העתידית.
עלייה בחוב וצמצום הגמישות הפיננסית
מקורות ציוניים מדווחים גם כי עלות המלחמה בעזה לא הסתכמה באובדן התוצר המקומי הגולמי. ההוצאות הצבאיות, תשלומי הפיצויים ומימון מחודש של הוצאות המלחמה הכבידו עוד יותר על כספי הציבור בישראל.
על פי דוח המכון למחקרי הביטחון הלאומי של המשטר הציוני, יחס החוב לתוצר עלה בכ־9 נקודות אחוז לעומת רמתו לפני המלחמה. גם עלויות ההלוואה עלו לאחר שסוכנויות דירוג האשראי הורידו את דירוגה של ישראל. משמעות הדבר היא שחלק גדול יותר ממשאבי הקבינט מופנה כיום לשירות החוב ולמימון ההוצאות הביטחוניות.
עוד עולה מהדוח כי יתרות מטבע החוץ של בנק ישראל ירדו בכ־4.6 מיליארד דולר בספטמבר 2026, והסתכמו בכ־237 מיליארד דולר.
הנטל הכבד של המלחמה על כתפי המתנחלים הציונים
בחינת הירידה בתוצר לנפש חושפת את ההשפעה הישירה ביותר של המלחמה על כלכלת ישראל. לפי דוח בנק המשטר הציוני, כל ישראלי הפסיד כ־10,600 דולר מאז תחילת המלחמה באוקטובר 2023 ועד סוף 2025.
המכון למחקרי הביטחון הלאומי של המשטר הציוני הזהיר בהקשר זה מפני השלכותיהן של העלייה בהוצאות הצבאיות והסטת חלק גדול יותר ממשאבי הקבינט הישראלי לפעילות צבאית, על חשבון הכלכלה וההשקעות. המכון הדגיש כי המשך המגמה עלול לפגוע במנועי הצמיחה העתידיים, ובייחוד בחינוך, בבריאות, בתשתיות ובחדשנות — תחומים שעליהם נשענת כלכלת ישראל לשם שמירה על הפריון ועל כושר התחרות שלה.
המלחמה עם איראן והחרפת המשבר הכלכלי בישראל
הנתונים שמסר בנק המשטר הציוני, ולפיהם נגרם הפסד של 114 מיליארד דולר בעקבות המלחמה בעזה, אינם כוללים את עלויות המלחמה המאוחרת יותר עם איראן — מלחמת 12 הימים בשנת 2025. לפי דיווחי משרד האוצר של המשטר, העלות הכלכלית הישירה והעקיפה של מלחמה זו לישראל הסתכמה בכ־35 מיליארד שקל, שהם 11.5 מיליארד דולר, ואילו הנזק לכלכלה הגיע ל־3 מיליארד דולר בשבוע, כלומר 9 מיליארד דולר.
יש לציין כי הציונים מצנזרים דרך קבע את הנתונים המדויקים על נזקיהם ועל אבדותיהם ואינם מפרסמים אותם. כלי תקשורת בעברית הודו שוב ושוב כי היקף הנזקים בפועל גדול בהרבה מזה שישראל מפרסמת באופן רשמי.
לפי דיווחים של מקורות כלכליים במשטר הציוני, המלחמה עם איראן תגביר עוד יותר את הלחץ על תקציב ישראל. במרץ 2026 החליט הקבינט להגדיל את תקציב המלחמה בכ־32 מיליארד שקל ולהקצות עתודה נוספת של קרוב ל־13 מיליארד שקל להוצאות ביטחוניות ואזרחיות הקשורות לאפשרות שהמלחמה תימשך. הסכום הכולל מגיע לכ־12 מיליארד דולר.
על פי נתוני בנק המשטר הציוני, צעדים אלה העלו את הגירעון החזוי ל־5.1% מהתוצר המקומי הגולמי. בעקבות זאת הושמעו אזהרות רבות מפני מימון תוכניות חדשות שאינן קשורות למאמץ המלחמתי או לצמיחה ארוכת הטווח.
במקביל, נתוני רשות המסים של המשטר הציוני מציגים תמונה נוספת של היקף הנטל הכלכלי. על פי נתונים מעודכנים שפרסמה הרשות באוקטובר 2026, מאז 7 באוקטובר 2023 התקבלו ברשות המסים כ־1.18 מיליון בקשות לפיצויים בגין נזקים ישירים ועקיפים. סכום הפיצויים ששולם הגיע לכ־38.6 מיליארד שקל, שהם כ־12.7 מיליארד דולר.
עוד עולה מהנתונים הרשמיים כי הוגשו כ־168 אלף בקשות לפיצוי בגין נזקים ישירים, והמשטר הכובש הוציא כ־8.3 מיליארד שקל על בקשות אלה. נוסף על כך, הוגשו כמיליון בקשות לפיצוי בגין נזקים כלכליים עקיפים, והפיצויים ששולמו בגינן הסתכמו בכ־30 מיליארד שקל.
נתונים אלה כוללים נזקים למבנים, לכלי רכב, לנכסים ולתשתיות, וכן נזקים שנגרמו לעסקים ולחברות עקב הפסקת פעילות או ירידה בהכנסות בעקבות המצב הביטחוני.
גם הסיוע האמריקאי הבלתי מוגבל אינו מציל את כלכלת ישראל
מנגד, כלי תקשורת של המשטר הציוני דיווחו כי הסיוע האמריקאי מילא תפקיד מרכזי בהפחתת הנטל הפיננסי והצבאי על ישראל במהלך המלחמה. מאז 7 באוקטובר 2023 קיבלה ישראל סיוע צבאי ומימון ביטחוני בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים, ובהם לפחות 21.7 מיליארד דולר, לפי הערכות עצמאיות, עד יום השנה השני למלחמה.
וושינגטון מעניקה לציונים גם סיוע כספי שנתי של 3.8 מיליארד דולר, במסגרת הסכם הסיוע ארוך הטווח. הסיוע לא כלל רק העברות כספים ישירות, אלא גם מימון לרכישת אמצעי לחימה אמריקאיים ולחיזוק מערכות ההגנה מפני טילים.
עם זאת, התמיכה האמריקאית לא מנעה מכלכלת ישראל לספוג הפסדים משמעותיים, ולא עצרה את העלייה בהוצאות הצבאיות ובחוב הציבורי. במקום זאת, היא סיפקה כרית ביטחון פיננסית וצבאית שאפשרה לישראל לשאת בעלויות המלחמה בלי להגיע לקריסה פיננסית מוחלטת.
למרות זאת, הנתונים מראים כי ההשפעה החשובה ביותר של מבצע ״מבול אל-אקצא״ על כלכלת המשטר הציוני אינה מסתכמת בנתוני ההפסדים שצוינו, אלא מתבטאת בשינוי מבני באופן הקצאת המשאבים בישראל: מכלכלה שהקצתה כ־4% מהתוצר המקומי הגולמי שלה לביטחון לפני המלחמה, לכלכלה שבה ההוצאות הביטחוניות עולות על 8%; מחוב בהיקף של כ־60% מהתוצר לרמה הגבוהה בכ־9 נקודות אחוז; ומכרית ביטחון פיננסית שאפשרה להגדיל את ההשקעות האזרחיות, לתקציב הזקוק כיום למשאבים נוספים כדי לענות על צורכי הצבא ההולכים וגדלים.
לפי דיווחי כלי התקשורת הציוניים, שלוש שנים לאחר פרוץ המלחמה, כלכלת ישראל יקרה יותר, שקועה בחובות רבים יותר ותלויה יותר בהוצאות הצבאיות. חשיבותה של מגמה זו גוברת לנוכח ההשלכות הכלכליות המתמשכות של המלחמה עם איראן.
מקורות כלכליים של משטר הכיבוש דיווחו כי הפערים הללו מציבים בפני הקבינט הבא דילמה קשה: כיצד לאזן בין מימון ההוצאות לבין הגידול העצום בתקציב הצבא, ובו בזמן למנוע הידרדרות נוספת בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה החברתית.
העיתון ״ידיעות אחרונות״ דיווח כי הקבינט הבא יצטרך להזרים עשרות מיליארדי שקלים לפרויקטים של תשתיות, ובייחוד למטרו בתל אביב, המתמודד עם עיכובים בתכנון, בביצוע ובמימון.
בהמשך הדיווח הדגיש העיתון העברי ״ידיעות אחרונות״ כי מערכת החינוך בישראל סובלת מירידה בהישגים הלימודיים ובאיכות ההוראה, לצד עלייה במספר התלמידים שאינם לומדים את מקצועות הליבה. מצב זה מחייב רפורמות מבניות ופיננסיות נרחבות.