למרות ההוצאות הצבאיות הכבדות של ערב הסעודית והעובדה שהיא מחזיקה במטוסי קרב מתקדמים, במערכות הגנה אווירית מסוג פטריוט ו-THAAD ובציוד מכ"ם מודרני, ההתמודדות עם התקפות הטילים והכטב"מים של אנצאר אללה בתימן עדיין כרוכה באתגרים. שטחה הגיאוגרפי הנרחב של סעודיה, מגוון אמצעי התקיפה של אנצאר אללה והעלות הגבוהה של השימוש בטילי יירוט הם בין הגורמים שעלולים להפעיל לחץ על יכולות ההגנה של ריאד במקרה של עימות ממושך.
השטח הגיאוגרפי הנרחב: האתגר שבהגנה על תשתיות חיוניות
ערב הסעודית מקצה מדי שנה עשרות מיליארדי דולרים להוצאות צבאיות. על פי הערכות המכון הבין-לאומי לחקר השלום בשטוקהולם, הוצאותיה הצבאיות של המדינה בשנת 2024 הסתכמו בכ-80 מיליארד דולר. עם זאת, החזקת ציוד מתקדם אינה מבטיחה שניתן יהיה להגן באופן מלא על כל התשתיות במדינה.
שטחה הנרחב של סעודיה, לצד פיזורם של מתקני הנפט, שדות התעופה, הבסיסים הצבאיים והמרכזים האסטרטגיים שלה, מקשים על הגנה בו-זמנית על כל היעדים הללו. מערכות ההגנה האווירית נדרשות לזהות וליירט איומים באזורים שונים, ובמקביל להבטיח כיסוי הגנתי הולם לתשתיות החיוניות. תנאים אלה הופכים את הקצאת משאבי ההגנה ואת פריסתם לאחד האתגרים המרכזיים של ריאד.
טקטיקת הכטב"מים והטילים של אנצאר אללה
הגורם השני הוא מגוון אמצעי התקיפה והאפשרות להשתמש בכטב"מים ובטילים בו-זמנית. שימוש באיומים מסוגים שונים עלול להפעיל לחץ מבצעי על מערכות הגילוי והיירוט ולהגביר את הצורך בניהול התמודדות בו-זמנית עם מספר מטרות.
במצבים כאלה, השאלה אינה מסתכמת ביכולת ליירט טיל או כטב"ם אחד, אלא כוללת גם את מידת המוכנות של מערכות ההגנה להתמודד באופן מתמשך עם התקפות ולשמור על כיסוי הגנתי מול איומים רבים. עם זאת, מידת ההצלחה של טקטיקות כאלה בכל התקפה תלויה בסוג אמצעי הלחימה, במספר המטרות, בנתיבי הטיסה ובתפקודן של מערכות ההגנה.
פער העלויות בין התקפה להגנה: כטב"ם זול מול טיל יירוט שמחירו מיליוני דולרים
אחד ההיבטים המרכזיים של האתגר הוא הפער בין עלות הייצור של חלק מהכטב"מים ההתקפיים לבין עלותם של טילי יירוט מתקדמים. על פי כמה הערכות, עלות הייצור של חלק מהכטב"מים המתאבדים ארוכי הטווח שבהם משתמשים הכוחות התימניים עשויה להסתכם בכמה עשרות אלפי דולרים. לעומת זאת, מחירו של טיל יירוט מתקדם מסוג פטריוט עשוי להגיע לכמה מיליוני דולרים, בהתאם לדגם ולתנאי החוזה.
לדוגמה, אם מניחים שעלות כטב"ם היא 20 אלף דולר ועלות טיל יירוט היא ארבעה מיליון דולר, הפער בין העלויות מגיע לכפי 200. עם זאת, מדובר בהשוואה משוערת, והמחירים בפועל של הכטב"מים והטילים משתנים בהתאם לדגם, לציוד הנלווה ולתנאי האספקה.
פער זה אינו אומר שבכל התקפה נורה בהכרח טיל יירוט אחד נגד כל כטב"ם. עם זאת, התקפות חוזרות והצורך להשתמש בתחמושת יקרה עלולים להגדיל את עלויות ההגנה ולהפעיל לחץ נוסף על מלאי אמצעי הלחימה.
התלות בארצות הברית וסוגיית אספקת התחמושת
האתגר השלישי נוגע למלאי טילי היירוט ולאפשרות להחליפם. כל שימוש בטיל הגנה אווירית מצמצם חלק מהמלאי הזמין לשימוש, ואם ההתקפות נמשכות, גובר הצורך באספקת תחמושת נוספת. תהליך זה תלוי לא רק בעלויות הכספיות, אלא גם בכושר הייצור, בזמני האספקה ובנגישות לשרשרת האספקה.
סעודיה תלויה בארצות הברית לצורך אספקת חלק ניכר מהציוד הצבאי המתקדם ומהתחמושת שברשותה. מנגד, עלייה בצריכת התחמושת האמריקאית בעימותים אזוריים עלולה להשפיע על סדרי העדיפויות בהזמנות ועל מועדי האספקה לבעלות בריתה של וושינגטון. כמו כן, פורסמו דיווחים על לחץ המופעל על מלאי טילי הפטריוט של ארצות הברית ועל עיכובים באספקת חלק מההזמנות לבעלות בריתה. סוגיה זו מדגישה את חשיבותם של כושר הייצור ושל היכולת לחדש את המלאים.
במסגרת זו, הסכום של כ-9 מיליארד דולר עבור רכישת 730 טילי פטריוט, שהוזכר בדיווחים על עסקת הנשק עם סעודיה, ממחיש את ההיקף הכספי של אספקת תחמושת זו. עם זאת, יש לבחון את הסכום הסופי של החוזה, את הרכב הציוד ואת לוח הזמנים לאספקה על פי פרטי החוזה הרשמי הרלוונטי.
סיכום
לא ניתן להעריך את יכולות ההגנה של סעודיה אך ורק על פי היקף הוצאותיה הצבאיות או מספר מערכות ההגנה המתקדמות שברשותה. השטח הגיאוגרפי הנרחב, פיזור היעדים, מגוון התקפות הכטב"מים והטילים ועלות חידוש מלאי התחמושת — כולם ממלאים תפקיד בהערכת עמידותה של מערכת ההגנה הסעודית.
בעימות קצר, החזקת מערכות מתקדמות עשויה להעניק יתרון משמעותי. אולם בעימות ממושך ושוחק, גם כושר הייצור ואספקת התחמושת, עלויות היירוט והיכולת לשמור על מוכנות מבצעית הופכים לחשובים יותר. מנקודת מבט זו, האתגר של סעודיה אינו מסתכם בהתמודדות עם ההתקפות עצמן, אלא כולל גם את שימור יכולות ההגנה שלה מול התקפות חוזרות ואת האספקה השוטפת של המשאבים הדרושים לכך.