העיתון ראע'י אל-יום כתב בדיווח, המבוסס על ניתוחו של צבי בראל, מזרחן ואנליסט בעיתון הציוני ״הארץ״, כי בכיר דיפלומטי טורקי הדגיש שמלחמה נגד איראן בעת הנוכחית היא למעשה ״פרויקט אישי״ של (בנימין) נתניהו ו(דונלד) טראמפ, ששניהם מבקשים ללבות אותה מסיבות פוליטיות. צעד זה מגביר במידה ניכרת את הסכנה שהמזרח התיכון ייגרר למלחמה אזורית בלתי נשלטת.
האנליסט הצביע על שלושה מוקדי מתיחות — המפרץ הפרסי, הים האדום ורצועת עזה — לצד רגיעה יחסית בחזיתות לבנון וסוריה, וציין כי בתחילת המתיחות הייתה וושינגטון שותפה מלאה ופעילה בזירה, אך כיום היא ממלאת רק תפקיד של צופה מרחוק. נסיגה מעשית זו אילצה את מדינות האזור לגבש מסגרת חדשה המבוססת על ״עצמאות ביטחונית״, ולהפחית את תלותן בארצות הברית, לאחר שהתברר כי אין ביכולתה או ברצונה לבלום את המשברים.
בהתאם להערכה זו, גם דבריו האחרונים של טום ברק, שגריר ארצות הברית בטורקיה ושליחו המיוחד של טראמפ, בשולי פורום הביטחון העולמי בדוחה, הראו כי וושינגטון מתרחקת בהדרגה ממעמדה כערבה לביטחון האזור. לאחר כישלונות חוזרים ונשנים בהתערבויות קרקעיות ישירות במדינות כמו עיראק, סוריה, לוב ואפגניסטן, היא דורשת מממשלות מערב אסיה לשאת בעצמן בעיקר נטל הביטחון שלהן. עמדה זו מלמדת כי הבסיסים האמריקאיים כבר לא יהיו מגן הגנתי אמין עבור מדינות ערב.
בהמשך כתב בראל, בהסתמך על הערכות של חוגי ביטחון במשטר הציוני בתל אביב בנוגע לתגובה אפשרית של איראן לכל תוקפנות משותפת מצד וושינגטון ותל אביב, כי תגובתה של טהראן תהיה במסגרת מערכה א־סימטרית כוללת, שתכלול אפשרויות כגון שיבוש כבלי האינטרנט התת־ימיים במפרץ הפרסי, סגירת שדות התעופה במדינות השכנות, הטמנת מוקשים בהיקף נרחב בנתיבי השיט, פגיעה במתקני התפלת מים חיוניים (המספקים 90 אחוזים ממי השתייה באזור המפרץ), וכן מתקפות רחפנים וטילים כבדות.
האנליסט הציוני הדגיש כי הניסיון של החודשים האחרונים לא רק המחיש את גמישותה של איראן ואת יכולת התמרון שלה, אלא גם הראה כי שכנותיה מדרום אינן להוטות להצטרף לעימות אזורי מתיש. לפיכך, מלחמה שתיפתח מתוך שאיפה להכניע את איראן תניב דווקא את התוצאה ההפוכה: במקום התגבשות חזית אנטי־איראנית, תקום קואליציה לבלימת התפשטות המלחמה, שתראה בטהראן גורם בלתי נמנע בסדרי הביטחון האזוריים החדשים. זאת, משום שבירות ערביות הבינו כי אין עליהן לשאת לבדן במחיר ההרפתקאות של וושינגטון ושל המשטר הציוני.