קבוצת פרשנות המלחמה של סוכנות הידיעות טסנים (יום 35 - דו"ח מספר 213)
דיווח שפורסם לאחרונה על ידי סקיי ניוז מתייחס לרעיון בשם "אגרות מעבר חכמות במיצר הורמוז"; מודל שלפי הטענה איראן נמצאת בתהליך תכנון או יישום שלו.
לפי הדיווח, המנגנון מוסבר כך: עבור כל חבית נפט העוברת דרך מיצר הורמוז נגבית אגרה (למשל דולר אחד). בהתחשב בכך שקיבולת מכליות הנפט משתנה מאוד — מכ־100 אלף חביות במכליות קטנות ועד כ־3 מיליון חביות במכליות ענק — סכום האגרות עשוי להגיע למספרים משמעותיים.
במודל זה, מפעיל הספינה או בעליה מגיש בקשה למעבר מראש דרך ערוץ מתווך. לאחר מכן, לפי הדיווח, מופעלת מערכת סיווג שמדרגת מדינות או חברות לפי סוג היחסים עם איראן ברמות שונות (למשל מ־1 עד 5). במסגרת זו:
חלק מהמסלולים או היעדים (כגון כאלה הנתפסים כקשורים לאויבים) כלל אינם מקבלים אישור מעבר; אחרים משלמים אגרות שונות בהתאם לרמת היחסים, כך שככל שהמרחק או רמת המתח גדולים יותר, כך גם העלות עולה.
נקודה חשובה נוספת היא אופן התשלום. לפי הטענה, איראן מעדיפה שהתשלומים יתבצעו לא בדולרים, אלא באמצעות היואן הסיני או מטבעות יציבים (סטייבלקוינס). מטרת הדבר, לפי הדיווח, היא לעקוף את המערכת הפיננסית הדולרית ולהפחית את היכולת של ארצות הברית לעקוב אחרי העסקאות.
אם בוחנים את המודל הזה מבחינה מספרית, חשיבותו מתבהרת יותר. בתנאים רגילים, כ־30 עד 40 מכליות נפט עוברות מדי יום דרך מיצר הורמוז. אם נניח שקיבולת ממוצעת של כל מכלית היא אפילו באופן שמרני כמיליון חביות, אגרה של דולר אחד בלבד יכולה להניב עשרות מיליוני דולרים ביום — סכום שיכול לגדול עוד יותר עם העלאת האגרות או יישום מקדמים שונים.
בסיכומו של דבר, מה שמתואר בדיווח זה הוא סוג של מודל משולב גיאו־פוליטי־כלכלי, שבו שליטה בצוואר בקבוק אסטרטגי הופכת לכלי לוויסות יחסים פוליטיים, הפעלת לחץ והפקת הכנסות. עם זאת, יש לציין שטענות כאלה דורשות הערכה עצמאית ומדויקת, אך אם יתממשו — עשויות להיות להן השלכות משמעותיות על שוק האנרגיה ועל הסדר הביטחוני האזורי.