לפי דיווח של סוכנות הידיעות טסנים, עיתון פייננשל טיימס כתב בניתוח כי דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, סובל מנקודה עיוורת גדולה: הוא אינו מסוגל להאמין שמישהו עשוי לפעול רק מתוך אמונה או אידיאל. לדברי העיתון, נקודה עיוורת זו מסבירה את כישלונותיו במדיניות החוץ, במיוחד במלחמה מול איראן.
כדי להבהיר את טענתו, מחבר המאמר פונה לרוברט מולר; אותו תובע מיוחד שהוביל לפני כמה שנים את חקירת הקשרים בין קמפיין טראמפ לרוסיה.
פייננשל טיימס כותב: אם מישהו רוצה למצוא את ההפך מטראמפ, רוברט מולר הוא הדוגמה הטובה ביותר. מולר בילה את רוב חייו המקצועיים בשירות הציבורי—עבודה שלא הניבה הכנסה רבה.
הוא הצטרף לחיל הנחתים האמריקאי משום שחברו נהרג באותו חיל, לא משום שזה לא קרה. לאחר מותו של מולר בחודש שעבר, כמעט בכל מודעות האבל חזרה מילה אחת: "יושרה". ומה הייתה תגובתו של טראמפ? הוא אמר: "טוב, אני שמח שהוא מת."
פייננשל טיימס טוען כי ייתכן שאמירה זו של טראמפ לא נבעה רק מטינה, אלא מראה שהוא כלל אינו מבין באילו ערכים חי אדם כמו מולר. וזוהי אותה נקודה עיוורת שמסבכת אותו גם במקומות אחרים.
לפי העיתון, אם איראן הפגינה יותר עמידות ממה שטראמפ ציפה, זה משום שהאיראנים באמת מאמינים בדברים מסוימים. הישרדות המהפכה האסלאמית היא אחד מהם. גם עבור מי שבמערכת האיראנית פחות דתיים, הגאווה הלאומית היא אמונה מרכזית נוספת. השנאה לארצות הברית ולישראל היא גם אמונה בעלת כוח מניע בטהראן. פייננשל טיימס מדגיש כי כדי לקבל מציאות זו, די בכך להכיר בכך שאמונות אלו קיימות ומניעות אנשים לפעולה.
אך טראמפ אינו מסוגל לשים את עצמו במקום מי שחושב כך. הוא איש עסקים. מבחינתו, סיסמה כמו "הדם שבעורקינו הוא מתנה למנהיגנו" היא רק פתיחה למשא ומתן; כפי שמחיר מופרז הוא רק תחילת מיקוח עבור מוכר. העובדה שאיראן מתכוונת לכך ברצינות—ושמישהו בכלל יכול להתכוון ברצינות—נראית לטראמפ בלתי נתפסת.
מחבר המאמר מצביע גם על כישלון נוסף של טראמפ באוקראינה. טראמפ באמת אינו מבין מדוע אינו מצליח להביא את רוסיה ואוקראינה להסכם מהיר. אך הדבר ברור כמעט לכולם מלבדו. האוקראינים מאמינים בעצמאות ארצם. פוטין, מצדו, קשור באותה מידה לרעיון "רוסיה הגדולה" הכוללת גם את אוקראינה. לכן מלחמה זו, אף שהיא הרסנית, אינה מפתיעה או חסרת תקדים. היא מפתיעה רק עבור מי שחושב שהכול מסתכם ברווח והפסד.
פייננשל טיימס כותב כי טראמפ גם השמיע בדיחות לא מכבדות רבות על אמריקאים שנשבו או נפצעו במלחמה. אם כך, כיצד הוא יכול להבין זרים שמוכנים להקריב הקרבה כזו?
העיתון סבור כי לעיתים ציניות מוגזמת הופכת לתמימות. אם טראמפ אינו מקבל את העובדה שאנשים פועלים לעיתים מתוך אמונה, הוא אינו "ריאליסט" או "מתוחכם"—הוא פשוט מחזיק בתמונה שגויה של העולם. ולכן אנו רואים שכאשר הוא ניצב מול אירועים עולמיים, ידיו ריקות.
אפילו אנשיו עצמם אומרים שהוא מתבלבל מול אמונות חזקות של אחרים. סטיב ויטקוף, שליחו המיוחד של טראמפ, אמר כי היה לו "מוזר" שאיראן לא נכנעה כאשר הצבא האמריקאי נפרס באזור. ויטקוף אמר: "כאילו קשה להביא אותם לנקודה הזו." פייננשל טיימס מוסיף בציניות: איזה משפט חביב.
גם ג'יי.די. ואנס, סגנו של טראמפ, אמר על דרך החשיבה של הנשיא: "במקום שרוסיה ואוקראינה יהרגו זו את זו, למה שלא יסחרו יחד?" כלומר, איך אנשים מאפשרים לרגשות לאומיים למנוע כלכלה של win-win? אף אחד לא חושף את טראמפ יותר מאשר משתף פעולה שמנסה להחמיא לו.
פייננשל טיימס מודה כי ציניות זו לפעמים עובדת. כאשר טראמפ הטיל לפני שנה מכסים כבדים על אירופה, אירופה פחות או יותר נכנעה. בתוך ארצות הברית, גם הרפובליקנים—שפעם היו גברים ונשים גאים—השפילו עצמם בפניו כדי להשיג תפקיד או חיים שקטים.
במובן זה, אולי ניתן לסלוח לטראמפ על כך שאין לו דעה טובה על בני אדם; הוא ראה שוב ושוב כיצד אנשים מוותרים על עקרונותיהם תחת לחץ. לכן אמונתו שהכול ניתן למיקוח מובנת במידה מסוימת. לעיתים קרובות הוא אף צודק.
אך כאשר הוא טועה, התוצאה היא אסון בקנה מידה עולמי. סין עמדה מול המכסים של טראמפ והטילה מכסים משלה. שנה לאחר מכן, סין—אם לא האטרקטיבית שבמעצמות—נראית לפחות כהגיונית שבהן. גם אוקראינה לא נכנעה לתוכנית השלום המשפילה של טראמפ והמשיכה במלחמה. אך הדוגמה החשובה ביותר, שאמורה לשבור אחת ולתמיד את תפיסת עולמו של טראמפ, היא איראן. כעת מתברר שלממשל האיראני יש לא רק ציוד צבאי, אלא גם מספיק אמונה ואידיאולוגיה כדי להמשיך במאבק.
בסיום, פייננשל טיימס מתאר את טראמפ כמעין "שמאלן ימני". הוא משוכנע שהאינטרסים החומריים הם שמניעים אנשים, ושאידיאלים הם רק מסכה למניעים נחותים. קשה לדמיין נשיא שפחות מתאים להתמודדות עם מדינה מהפכנית בזמן מלחמה. הלקח של החודש האחרון, אף שהוא ברור, אולי קשה מדי עבור אדם בעל תפיסת עולם עסקית כמו טראמפ: לא הכול ניתן לקנייה בכסף.