החות'ים, שפעלו עד כה בעיקר בגזרה המקומית סביב תימן וערב הסעודית, התבססו כעת ביססו את עצמם ככוח עצמאי ומשפיע בזירה רחבה הרבה יותר. ככאלה המסוגלים לשבש את התנועה האווירית לישראל – ולא רק באופן תיאורטי. התקיפה האחרונה הביאה לביטול גורף של עשרות טיסות, ביניהן של חברות גדולות כמו לופטהנזה, דלתא, יונייטד איירליינס, וויז אייר, איבריה, אייר אינדיה, סוויס ובריטיש איירווייס. חלקן הודיעו על השעיה של 72 שעות, אחרות ביטלו עד סוף השבוע או עד הודעה חדשה, כשחלקן כלל לא מציינות מועד חזרה לפעילות.
ההשלכות המידיות ברורות ומיידיות: אלפי אזרחים ישראלים נתקעו ברחבי העולם – באירופה, באסיה ובארה"ב – לעיתים בשדות תעופה ללא תמיכה, כשהם נאלצים להתמודד לבד עם שינויי מסלול, לילות המתנה ותחושת אובדן. במקרים מסוימים מדובר בנוסעים בעלי צרכים מיוחדים – בהם נשים הרות ונוסעים פצועים – שלא זכו לליווי מספק או לתגובה ממסדית אפקטיבית. כל זאת קורה על רקע קריסה זמנית של אתר "אל על" עקב עומס ביקושים והתייקרות חדה במחירי הטיסות שנותרו.
המדינה, שבתגובה מיידית אמורה הייתה להציב מנגנון חירום לטיפול בסיטואציה – נדמית אדישה ומתמהמהת. שרת התחבורה מירי רגב אמנם פרסמה הודעה רשמית, ובה ציינה כי משרד התחבורה פועל “סביב השעון” להשבת חברות התעופה לישראל, אך בפועל אין בידיה כלים אופרטיביים מחייבים או לוחות זמנים מדויקים. גם הפתרונות שהוצעו – פתיחת "האבים" חלופיים באתונה ולרנקה – מבוססים על הערכות בלבד, ללא פרסום תוכנית מוסדרת לניוד אזרחים או תיאום עם מדינות זרות.
ההצהרות כי תוקם תקרה למחירי טיסות לא מגובות עדיין בצעדים ממשיים, והציבור נותר בינתיים תחת שוק פרוץ, שבו המחירים מזנקים בזמן אמת והבלבול גובר. תחושת חוסר האונים מחריפה כאשר מסתבר שמרבית חברות התעופה לא ביטלו את כלל פעילותן באופן גורף – אלא טיסות מסוימות, מה שמעיד על היעדר תיאום מערכתי מצד מדינת ישראל, שמתקשה לספק ודאות אפילו לגבי שדה התעופה המרכזי שלה.
כל זאת מתרחש בזמן שהחות'ים לא מסתירים את כוונתם להמשיך ולהסלים את המתקפות. בניסוח חד ובהיר, הודיעו כי בכוונתם “להטיל מצור מוחלט ומקיף על המשטר הישראלי מהאוויר והים”, ובמרכזו: מתקפות חוזרות ונשנות על שדות תעופה, ובמיוחד על נמל התעופה בן גוריון. מדובר באיום חסר תקדים שמופנה ישירות כלפי אחת מתשתיות הליבה של ישראל, ואשר לא זוכה עדיין לתגובה ביטחונית או מדינית מקיפה שתוכל למנוע את השלב הבא – קריסה זמנית או ממושכת של הקישור האווירי לישראל.
בעוד הממשלה נגררת אחרי האירועים, היא ממשיכה להחמיץ את ההקשר הרחב: החות'ים אינם רק ארגון טרור מרוחק, אלא שחקן בזירה האזורית המשולב באסטרטגיה האיראנית. הם מבינים את חולשתה של ישראל ברגעים כאלה – את פגיעות שדות התעופה ואת הסתמכותה המוחלטת על חברות תעופה זרות. מדינה שאינה מפתחת חלופות תעופה פנימיות אמינות, שאינה מחזיקה בתוכנית מסודרת להמשך פעילות בעת חירום, ושאינה מסוגלת לספק מענה יעיל ומיידי לאזרחיה, תישאר בסופו של דבר תלויה בחסדי זרים – במקרה הזה, במידת האומץ של מנהלי חברות תעופה אירופיות.
מדיניות המלחמה של ראש הממשלה בנימין נתניהו מציבה את ישראל במעגל מתמשך של הסלמה, בידוד בינלאומי והעמקת המשבר ההומניטרי באזור. תחת הנהגתו, הממשלה ממשיכה לדבוק באסטרטגיה צבאית ממושכת שאינה מניבה פתרונות ברי קיימא, אלא רק מגבירה את האיומים – הן מדרום, מצד חמאס והג'האד, והן ממזרח וממערב, כמו החות'ים.
הדרך האפקטיבית וההומנית ביותר לסיים את סבב האלימות הנוכחי, להבטיח את שחרור כל החטופים ולהשיב את היציבות הביטחונית והמדינית, היא באמצעות חידוש משא ומתן מדיני, הפסקת האש והסרת המצור מעל רצועת עזה. צריך לזכור שהחות'ים הצהירו שוב ושוב שהם ימשיכו בתקיפות נגד ישראל עד לסיום המצור על רצועת עזה.