בבוקר יום שני, אלפי מורים נעדרו מבתי הספר תוך ניצול ימי מחלה, כאות מחאה על קיצוצי השכר שנכללו בהסכם החדש בין משרד האוצר להסתדרות המורים. אף שרוב מוסדות החינוך נפתחו, ב-217 מהם הלימודים שותקו כליל. המחאה פרצה למרות סיום השביתה הרשמית, ומתבצעת באופן לא מאורגן – בעיקר במרכז הארץ. עיקר הזעם מופנה כלפי ההסכם הכולל קיצוץ שכר מופחת, הקפאת קידומים, הוספת שעות עבודה וגמול חלקי, לצד "פיצוי" בצורת ימי חופשה בודדים.
משרד החינוך איים בניכוי שכר יומי נרחב למורים שנעדרו בטענת מחלה, מה שמעורר תהיות משפטיות באשר לחוקיות המהלך. עם זאת, בקרב ציבור המורות נשמעת תחושת מיאוס ותסכול, כשחלקן מדווחות על לחץ מצד ההנהלה לשוב לעבודה, ואחרות עדיין מעודדות להמשך ההתנגדות.
שרים בממשלה הביעו אכזבה מהמחאה, תוך קריאה לשמור על שגרת לימודים ולטעון שכולם נדרשים לשאת בנטל הכלכלי בעקבות המלחמה. מאחורי המחאה עומדות דמויות כמו אילנה אהל, מורה מהמרכז, שהחלה את היוזמה בקריאה אישית בקבוצות ווטסאפ – קריאה שהפכה לגל מחאה רחב ומשמעותי.