לפי המדור לעניינים בינלאומיים בטסנים, בשבועיים האחרונים התרחשו בתימן התפתחויות צבאיות, הנחשבות חסרות תקדים מאז הסכם ריאד בנובמבר 2019. המניע העיקרי להתפתחויות אלו הוא תנועותיה של מועצת המעבר הדרומית של תימן, הפועלת בתמיכה כספית ולוגיסטית של איחוד האמירויות הערביות.
מועצת המעבר הדרומית (STC) היא פלג שהוקם בשנת 2017 והייתה אחת הקבוצות שהוצבה תחת הנהגת מועצת המנהיגות הנשיאותית (PLC) והקימה ממשלה גולה בעדן לפי הסכם ריאד שנחתם ב-5 בנובמבר 2019 בין שכירי חרב של האמירויות ושכירי חרב של סעודיה.
עם זאת, לאור חילוקי הדעות בין איחוד האמירויות הערביות לערב הסעודית בנוגע לעתידה של תימן, ובמיוחד תמיכתה של איחוד האמירויות הערביות בתרחיש חלוקת תימן והתנגדותה של ערב הסעודית למהלך זה, התעוררו חילוקי דעות פנימיים. לפני שבועיים, כוחות של מועצת המעבר הדרומית, בתמיכת אבו דאבי, פתחו במסע כיבושים שבו השתלטו על מחוזות חצרמוות ואל-מהרה שבמזרח תימן, וכבשו במהירות אזורים שבשליטת בעלי בריתה של הסעודיה בזה אחר זה. מטרת פעולה זו של מועצת המעבר הדרומית הייתה להקים מדינה עצמאית בשם דרום תימן.
בעקבות פעולה זו, ערב הסעודית הגיבה שלילית באופן רשמי וגלוי לשינויים הטריטוריאליים בתימן, ובמבצע מיוחד הפציצה משלחת נשק של מועצת המעבר הדרומית, שהגיעה לנמל אל-מוכלא, המרכז הכלכלי של מזרח תימן מנמל פוג'יירה שבאיחוד האמירויות הערביות, והציבה אולטימטום של 24 שעות בנוגע למדיניות המועצה ובעלת בריתה, איחוד האמירויות הערביות.
בתגובה לאולטימטום הזה, איחוד האמירויות הערביות פרסמה הצהרה ביום רביעי (31 בדצמב) בה הכחישה כל מעורבות במתיחות הפנימית בתימן, אך לא הבטיחה להפסיק לספק סיוע למועצת המעבר הדרומית. ההתפתחויות בתימן מראות כי הבדלנים אינם מתכוונים היום לסגת מהאזורים שכבשו, ואנואר אל-תמימי, דובר מועצת המעבר הדרומית, הצהיר במפורש כי כוחות אלה לא ייסוגו מאזורי חצרמוות ואל-מהרה.
אל-תמימי עוד אמר לסוכנות הידיעות AFP כי הבדלנים בדרום תימן נחושים להקים מדינה חדשה לאחר שכבשו שטחים נרחבים בתימן החודש, אך הבהיר שהיפרדות רשמית תתרחש רק כאשר "יהיו התנאים הנכונים".
המציאות היא שכיבוש דרום מזרח תימן הוא השינוי הטריטוריאלי המשמעותי ביותר במדינה מאז הפסקת האש בתיווך האו"ם בשנת 2022, שיש לו השלכות רחבות היקף על מאזן הכוחות בתימן, כמו גם בסביבתה, מכיוון שחיזוק מועצת המעבר הדרומית והשגת כיבושים בדרום תימן הם אינטרס של ישראל להשיג דריסת רגל בתוך תימן מצד אחד, ולהסית את דעתם של אנצאר-אללה ואת ממשלת צנעא מן האויב הישראלי ולהעסיק אותם בסכסוכים הפנימיים במדינה מצד שני.
למרות שהתפתחויות אלה כוללות קבוצות הפעילות בתימן, לאור תמיכת איחוד האמירויות הערביות במועצה המעבר הדרומית, לפעולות אלה יש רקע נרחב המראה בבירור את טביעת הרגל של ישראל בהן.
חמש שנים לאחר שאיחוד האמירויות הערביות וישראל חתמו על הסכמי אברהם בבית הלבן ב-15 בספטמבר 2020, שני הצדדים נכנסו לשיתוף פעולה ביטחוני וצבאי, שתוצאותיו עלולות לאתגר את יציבות המזרח התיכון. במהלך חמש השנים האחרונות, הסכם הנורמליזציה התפתח בהדרגה לשותפות רב-ממדית, הכוללת שיתוף פעולה צבאי, שיתוף מידע, שילוב כלכלי והשקעות משותפות המתרחבות לאפריקה, מה שהחריף את חוסר היציבות וחוסר הביטחון באזור.
בלב שיתוף הפעולה בין איחוד האמירויות הערביות לישראל עומדות שותפויות צבאיות, אשר גברו מאז 2024. בין שיתופי פעולה אלה הם: קיום תרגיל ימי רב-לאומי עם ארה''ב ובחריין בים האדום, יישור קו בפרויקטים ביטחוניים כגון מערכת ההגנה האווירית "ספיידר" וייצור המל''ט "הרמס 900", השתתפות מטוסי הקרב "מיראז' 2000-9" של האמירויות בתרגילים עם כוחות ישראליים ביוון, ויצירת פלטפורמת מודיעין משותפת בשם "כדור הבדולח" למאבק במתקפות סייבר ולשיתוף מידע.
יתר על כן, המסמכים שדלפו בשנת 2025 חושפים ברית סודית רחבה יותר, שבה משתתפות איחוד האמירויות הערביות, קטאר, בחריין וישראל תחת פיקוח ארה''ב כדי להתמודד עם יכולות הטילים של איראן. צעדים אלה יובילו יחד לסיכון של הסלמה של מרוץ חימוש אזורי.
בהקשר זה, אחת הנקודות האסטרטגיות ביותר בתימן היא שיתוף הפעולה בין האמירויות לישראל באי סוקוטרה. לפי דו"ח שפרסם "G Forum", האתר הרשמי של הקהילה היהודית דוברת הצרפתית, איחוד האמירויות הערביות וישראל מנסות להקים בסיס מודיעין וריגול באי האסטרטגי סוקוטרה, שממוקם כ-350 ק''מ דרומית לתימן. הן החלו את השלבים הבסיסיים של תוכנית זו לפני הודעה פומבית על כינון יחסים דיפלומטיים מלאים שלהן בשנת 2020.
בהקשר זה, קבוצה של קציני מודיעין ישראליים ואמירתיים הגיעה לאי סוקוטרה ובחנה מקומות שונים להקמת בסיסי מודיעין. מטרתה הייתה לאסוף מידע מכל רחבי האזור, ובמיוחד מבאב אל-מנדב, מפרץ עדן וקרן אפריקה. לכן, מסע הכיבושים של מועצת המעבר הדרומית, בתמיכתו של מוחמד בן זאיד, שליט האמירויות, הוא חלק מהאסטרטגיה הכוללת של תל אביב ואבו דאבי בתחום הביטחון ובאי האסטרטגי סוקוטרה.
מימד נוסף של שיתוף הפעולה בין איחוד האמירויות הערביות לישראל קשור לתוכניות הפוליטיות המשותפות שלהן בתימן ובסביבתה. בהקשר זה, אתר האינטרנט "ישראל היום" תיאר את מועצת המעבר הדרומית של תימן כ"ידידה סודית" של ישראל במאמר שפורסם בקיץ 2020. "לפני מספר שבועות הוכרזה מדינה חדשה במזרח התיכון בדלתיים סגורות", אמר "אביאל שניידר", מחבר המאמר. כך הוא התייחס למועצת המעבר הדרומית בראשות "עידרוס זוביידי".
שניידר הדגיש כי עדיין אין יחסים דיפלומטיים רשמיים בין שני הצדדים, וראה בעמדתו "החיובית" של עידרוס זוביידי בנוגע ליחסים עם ישראל סימן ליחסים אפשריים עתידיים. במקביל, "האני בן-בריק", סגן ראש מועצת המעבר הדרומית, תיאר את היחסים עם ישראל כ"טובים מאוד" ואמר כי ישראל פעלה באופן חיובי כלפי התפיסה "הקמת מדינה אוטונומית חדשה בתימן".
חלוקת מדינות ערב בהחלט עולה בקנה אחד עם האסטרטגיות של ישראל באזור; תמיכה בבדלנות בדרום תימן נחשבת גם היא לחלק מאסטרטגיה זו. התערבויות ישראליות חשאיות בתימן אינן חסרות תקדים. במהלך מלחמת האזרחים בשנים 1962-1970, ישראל שלחה נשק וכסף כדי לתמוך בממלכה המותוואכלית נגד הרפובליקנים הנאצריסטים. לכן, יש להתייחס בחשדנות לכל ניסיון ישראלי להקים מדינה עצמאית באזור.
שליטתה של מועצת המעבר הדרומית על נקודות אסטרטגיות בדרום ובמזרח תימן, ובמיוחד נמלי עדן ואל-מוכלא, עשויה להוביל לשליטתה על נתיבי סחר עולמיים במפרץ עדן ובים הערבי. בהתחשב ביחסים בין ישראל לאמירויות, זו עלולה להוביל להגברת ההשפעה והפיקוח הישראלי על אזור אסטרטגי זה, מה שאינו אפשרי כיום עבור ישראל בשל ריחוקו של יותר מאלפיים ק''מ מישראל.
בסך הכל, יישור המדיניות האזורית והעל-אזורית של איחוד האמירויות הערביות עם ישראל הופכת אותה לגורם מפתח בהרחבת השפעתה של ישראל ברחבי המזרח התיכון ואפריקה. בהינתן היחסים הקרובים בין אבו דאבי לתל אביב, התקדמותה והצלחתה של מועצת המעבר הדרומית הן לטובת ישראל. אבל הדבר החשוב הוא ששיתוף פעולה זה לא יוגבל לתימן וכנראה יכלול גם את סומליה וסודן, פעולות שיקלו על האסטרטגיה של ישראל לחלוקת מדינות אלו כדי לקבל גישה לים האדום.
לפיכך, ההכרה הישראלית בסומלילנד בדצמבר 2025, שלפי הדיווחים התאפשרה על ידי בסיסים של איחוד האמירויות הערביות בקרן אפריקה, היא דוגמה לתוכנית זו. הדבר עשוי לאפשר לישראל נוכחות צבאית במצרי באב אל-מנדב בעתיד הקרוב, במרחק הקצר ביותר מזירת צנעא, ובמקביל לאפשר לאיחוד האמירויות הערביות שליטה לוגיסטית על אזור גיאוגרפי חשוב זה.