לפי סוכנות הידיעות טסנים, לאחר שלושה שבועות מתחילת המלחמה של ארה״ב והמשטר הציוני נגד איראן, ובצל ירי בלתי פוסק של טילים איראניים לעבר יעדי האויב – במיוחד בשטחי פלסטין הכבושה – הועלתה אזהרה מפני אזילת מלאי טילי היירוט של האמריקאים והישראלים. בעיתון האמריקאי "וול סטריט ג׳ורנל" נכתב בדיווח חדש כי ישראל, לנוכח המשך הלחימה והידלדלות המלאים, מתמודדת עם אתגר קריטי בהגנה האווירית, והחלה לחסוך ולנהל באופן מחושב יותר את השימוש בטילים שלה; זאת בעוד הטילים האיראניים פורצים את מערך ההגנה הישראלי ומכוונים גם לעבר ביצורים סמוכים לכור בדימונה.
העיתון הוסיף כי על רקע האזהרות מפני אזילת יכולות ההגנה, ישראל החלה להקצות (לקבוע מכסות) לשימוש בטילי היירוט המתקדמים שלה, כדי לשמור על מלאים מול מטח הטילים המתמשך מאיראן בארבעת השבועות האחרונים.
בהמשך הדיווח צוין כי ישראל נשענת על גרסאות מתקדמות פחות של אמצעי הגנה, כמו מערכות "קלע דוד" ו"כיפת ברזל", כדי ליירט טילים ארוכי טווח; אך שני טילים בליסטיים איראניים, לאחר שמערכות ישראליות כשלו ביירוטם, פגעו ישירות בערים דימונה וערד.
לפי ה"וול סטריט ג׳ורנל", הלחץ הצבאי הזה מצביע על כך שהמלחמה הופכת למרוץ של שחיקת מלאים. טל ענבר, אנליסט בכיר בברית ההגנה מפני טילים של ארה״ב, אמר: "מספר טילי היירוט מכל סוג הוא מוגבל. ככל שהקרבות נמשכים, המספר הזה פוחת, וככל שהוא פוחת – יש לבצע חישובים מדויקים יותר לגבי מה ייעשה בו שימוש."
עוד נכתב כי ישראל נכנסה לעימות הנוכחי עם מלאי מצומצם של טילי "חץ", לאחר שנפגע במלחמת יוני 2025. רן כוכב, תא"ל במילואים ומפקד לשעבר של מערך ההגנה האווירית והטילים של ישראל, אמר: "אנו פועלים להרחיב את מערכת החץ לרמה גבוהה יותר ולבצע יירוטים רחוק ככל האפשר מהקרקע. זה עובד היטב באזורים מסוימים ופחות באחרים."
לאחר פגיעה מוצלחת של טיל איראני בכור הגרעיני בדימונה, תושבי האזור פונו למקלטים. אחמדיל בן יהודה (בן 69), המתגורר סמוך למקום הפיצוץ, אמר: "זה עדיין לא נגמר. כל כמה שעות אנחנו מקבלים תזכורת דרך התרעות בטלפון, אזעקות חדשות ופיצוצים."
לפי הדיווח, גם מדינות המפרץ מתמודדות עם לחצים דומים, בזמן שההיצע העולמי של טילי יירוט נתקל בקשיים, כאשר טילי ה-THAAD האמריקאיים הולכים ואוזלים על רקע מחסור עולמי.
טום קראקו, מנהל פרויקט ההגנה מפני טילים של ארה״ב במרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים, אמר: "בשבועות האחרונים צרכנו ייצור של כמה שנים. גם אם נגדיל את הייצור למקסימום בהתאם לעלייה הצפויה במשימות – מה שנדרש – עדיין ייקח שנים לפצות על מה שכבר נוצל."
קראקו הוסיף: "אלה משאבים לאומיים נדירים, ואנו זקוקים להם גם באזורים אחרים בעולם, וייצורם אינו דבר שניתן להמשיך בו ללא הגבלה."