ריצ'רד האס, יו״ר לשעבר של המועצה ליחסי חוץ של ארה״ב (CFR), ניתח את המצב הנוכחי בשטח, את מהלך המשא ומתן ואת התרחישים האפשריים בין איראן לארצות הברית.
האס מדגיש בתחילה כי טראמפ סבר שאיראן תהפוך ל״ונצואלה השנייה״; אולם טהראן הייתה עמידה וחזקה הרבה יותר מההערכה הזו, וכל ההנחות והחישובים של ממשל טראמפ התבררו כשגויים.
לדבריו, בשלב הנוכחי עומדים בפני ממשל טראמפ שלושה תרחישים: הסלמה, הסטה (סטגנציה), ומשא ומתן.
יו״ר לשעבר של המועצה ליחסי חוץ מסביר כי ב״תרחיש ההסלמה״ הבעיה המרכזית היא שאיראן אינה נכנעת, המשטר אינו משתנה, ומצר הורמוז אינו נפתח. במקום זאת, משאבי החימוש של ארה״ב מתבזבזים עוד יותר.
גם אם ארה״ב תתקוף את תשתיות האנרגיה של איראן, פעולות התגמול של איראן והתקפות על תשתיות אזוריות יובילו למשבר קטסטרופלי.
ב״תרחיש ההסטה״ המצב נשאר כפי שהוא, והמלחמה הופכת לעימות גאופוליטי מתמשך. יש לשים לב כי בתרחיש זה איראן ממשיכה להשאיר את מצר הורמוז סגור. המשך המצור הימי מפעיל לחץ על הכלכלה האיראנית, אך מנגד יוצר גם עלויות הולכות וגדלות לכלכלה העולמית.
נקודה נוספת במצב הנוכחי היא שכיום אין כל פיקוח על תוכנית הגרעין של איראן, והעמימות הזו מחמירה את המצב עבור ארה״ב וישראל בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה.
״תרחיש המשא ומתן״ הוא שוושינגטון תתאמץ ותתעקש להגיע להסכם. אולם צעד כזה עשוי להיתפס כחולשה מצד ארה״ב ולגרום לטהראן להתעקש על דרישותיה. עם זאת, זו האפשרות הפחות מסוכנת עבור ארה״ב.
על ארה״ב לקבל את שליטת טהראן במצר הורמוז
ריצ׳רד האס מציין כי על ארה״ב, בתמורה לפתיחת מצר הורמוז, לקבל את שליטתה של איראן בנקודה האסטרטגית הזו, כולל הטלת אגרות.
לדבריו, אף שמדובר באפשרות לא טובה, היא ריאליסטית. זאת משום שבפועל ארה״ב אינה זו שקובעת בשטח, ואין לה מנוף לחץ שיאפשר לה להשיב את מצב המצר למה שהיה לפני המלחמה.