יאיר גולן מבקש להפוך את ״הדמוקרטים״ לכתובת המרכזית של מחנה השמאל־ליברלי בישראל, באמצעות שילוב בין אנשי העבודה ומרצ לבין מובילי המחאה נגד הממשלה וההפיכה המשפטית. לצד מסרים ברורים של פתרון מדיני, זכויות אזרח וסדר יום חילוני־חברתי, הוא מנסה לבנות תדמית ביטחונית וממלכתית שתוכל למשוך גם מצביעי מרכז שהתנתקו מהשמאל בשנים האחרונות. אלא שהניסיון לאחד בין הזהות ההיסטורית של מרצ לבין שאיפה להתרחבות אל המרכז מציב בפני גולן אתגר פוליטי מורכב, במיוחד לקראת הרכבת הרשימה והמאבק על הנהגת המחנה האופוזיציוני.
גולן שרטט באותו נאום את קווי המתאר לאלטרנטיבה שהוא מבקש להציב לציבור בישראל. "אל השעה הזאת מגיע המחנה שלנו אחרי שהשקיע את מרב זמנו בבלימה, בניסיון יומיומי לעצור את מכונת ההרס של הממשלה", אמר, "הגיע הזמן שלנו לקחת את ההגה, להציב חזון ברור... אנחנו חייבים להיות עמוד השדרה של השינוי". ומהו החזון לשינוי? גולן דיבר על קידום תהליך מדיני משמעותי; מיגור הטרור היהודי, עצירת הפשיעה בחברה הערבית, החלת נישואים אזרחיים והפעלת תחבורה ציבורית בשבת.
בהיותו העומד בראש האיחוד של מפלגת העבודה ומרצ, גולן מתאר סדר יום שמאלני־ליברלי־חילוני במהותו. לצד זאת הוא מנסה לבסס את הדמוקרטים כבית של המחאה נגד ההפיכה המשטרית ונגד הממשלה. "העבודה ומרצ הן אומנם הבסיס לאיחוד הזה, אבל פעילי המחאה נגד ההפיכה המשטרית הם הרוח החיה והגורם הדומיננטי במפלגה כיום", אומר בכיר בדמוקרטים, "עשרות אלפי אנשים שהיו פעילים קבועים במחאה התפקדו לדמוקרטים מאז הקמתה".
בינואר הודיע גולן על צירופם של כמה ממובילי המחאה – ובהם משה רדמן, עמי דרור ומורן מישל – לשורות המפלגה, והם צפויים להתמודד בפריימריז שייערכו בחודשים הקרובים. מאז הודיעו על הצטרפותם גם עמרי רונן, מראשי "אחים לנשק", ומורן זר קצנשטיין, מייסדת "בונות אלטרנטיבה". גם דני אלגרט, אחיו של איציק אלגרט שנחטף ב־7 באוקטובר ונרצח בשבי חמאס, ואחד הדמויות המוכרות במאבק לשחרור החטופים, הכריז על הצטרפותו למפלגה. מלבדם יתמודדו על מקום ברשימת המפלגה לכנסת גם אלוף במילואים נמרוד שפר, לשעבר מנכ"ל התעשייה האווירית, והעיתונאי העצמאי תומר אביטל.
הניסיון לפצח את הדנ"א של "הדמוקרטים" מאתגר למדי. על אילו סעיפים במצען יוותרו העבודה או מרצ בדרכן לאיחוד? התשובות עדיין אינן ברורות. שנתיים מאז הקמת המפלגה, והדמוקרטים טרם השלימו את גיבושו של מצע מלא ומפורט. גורמים במפלגה מודים שהדבר לא ייעשה עד לבחירות.
עד כה סיכמו העבודה ומרצ רק כמה עקרונות משותפים בסיסיים, ובראשם תמיכה מוצהרת בפתרון שתי המדינות ובסדר יום סוציאל־דמוקרטי. אלא שגולן עצמו דחה את אפשרות הקמתה של מדינה פלסטינית בעתיד הנראה לעין, עד "שבצד השני יהיה מישהו שיקיים איזשהו הסכם עתידי", כפי שהסביר בספטמבר בריאיון לרדיו 103FM. הרעיונות שהוא מציע משתייכים לאסכולה של "ניהול הסכסוך", ונשענים על קידום היפרדות אזרחית בגדה ובעזה והשארת האחריות הביטחונית על הנעשה בגדה בידי ישראל.
האיחוד החדש נשען בכבדות על מפלגת העבודה ועל מוסדותיה, ואפילו הערך "חוקת מפלגת הדמוקרטים" באתר המפלגה מפנה לחוקת מפלגת העבודה שנוסחה ב־1998. מכל מקום, גיבוש הרשימה לקראת ריצה משותפת בבחירות הקרובות הוא צעד ראשון לקראת איחוד מלא של שתי המפלגות. בתוך שבועיים בערך צפוי לקום צוות משותף לעבודה ולמרצ, ויגבש את המתווה לאיחוד המלא בהמשך הדרך.
אחרי זמן מה של מתיחות בין גולן לאנשי מרצ על הרכב הרשימה, בעת האחרונה הגיעו הצדדים להבנות. אלה דחקו במעט את מיקומם המובטח של נציגי מרצ, והם ישובצו במקומות השישי, השמיני וה־14 ברשימת "הדמוקרטים" לכנסת, אם לא יצליחו להתברג בכוחות עצמם במקומות גבוהים יותר בפריימריז. מרצ תקבל גם רשת ביטחון פוליטית ארוכת טווח: הבטחות הייצוג האלה יישמרו גם במערכת הבחירות הבאה.
אחת ממטרות האיחוד בין שתי המפלגות הייתה להציל את מרצ, לאחר שבבחירות האחרונות לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה. אך גורמים ב"דמוקרטים" מעריכים כי אנשיה לא יוצבו בחזית – וכי גולן יעדיף להבליט, אולי גם על ידי שריונים, מועמדים שיקרצו לקהל המצביעים שנוטה למרכז, ובפרט פעילי מחאה וגיבורי מלחמה.
בשלב זה עדיין לא ידוע מי מאנשי מרצ יתמודדו על מקום ברשימה החדשה. במפלגה מעריכים כי היו"ר לשעבר זהבה גלאון והשרים לשעבר תמר זנדברג ועיסאווי פריג', שלא התמודדו גם בבחירות האחרונות, לא יהיו חלק מהמרוץ. מי שאולי יתמודדו הם חברי הכנסת לשעבר מוסי רז, גבי לסקי, מיכל רוזין ועלי סלאלחה.
"גולן לא חושש להגיד שהוא עומד בראש מפלגת שמאל, והוא בטח לא מסתיר את מרצ, אבל הוא כן מודע לכך שהאיחוד הזה עשוי להבריח מצביעים שבעבר ראו במפלגת העבודה בית ואולי זזו לכיוון המרכז מאז 7 באוקטובר", אומר בכיר ב"דמוקרטים". לדבריו, "אם הדמוקרטים ייכנסו לממשלה בסופו של דבר, סביר להניח שהח"כים של מרצ לא יהיו הראשונים שיתמנו לשרים".
לאורך שנים הסתייגו ראשי העבודה מאיחוד עם מרצ, בעיקר מחשש להבריח מצביעי שמאל־מרכז המזהים את עצמם עם מורשת יצחק רבין ומחפשים מפלגת שלטון ממלכתית ולא "מפלגת נישה". ב־2019 דחה עמיר פרץ ריצה משותפת בטענה שמצביעי הפריפריה נרתעים ממרצ. "חיבור כזה מקים את החומות שמונעות מאוכלוסיות נוספות להתחבר אלינו", אמר ב־2019, זמן קצר לפני שבכל זאת אולץ להתאחד עם המפלגה לריצה משותפת. גם מחליפתו, מרב מיכאלי, התבטאה נגד האיחוד לקראת בחירות 2022 בטענה כי "לפי סקרים, חצי ממצביעי העבודה לא יצביעו לרשימה מאוחדת". איך זה נגמר בסוף כולם יודעים.
הנפילה לא התרחשה באבחה אחת. ב־2015 עדיין נחשבה מפלגת העבודה לאלטרנטיבה שלטונית: יושב הראש אז יצחק הרצוג איחד רשימות עם "התנועה" בראשות ציפי לבני וכך הוקם "המחנה הציוני", והמותג החדש זכה ל־24 מנדטים. מרצ רצה בנפרד וזכתה לחמישה, ויחד קיבל גוש השמאל־מרכז היהודי 29 מנדטים. למרות ההישג, גוש הימין הביא תוצאה טובה יותר, ו־67 חברי כנסת המליצו לנשיא להטיל על נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה. מאז הצליחו העבודה ומרצ להשיג יחד בין עשרה ל־13 מנדטים בלבד, מספר דומה למה "הדמוקרטים" מקבלים בסקרים האחרונים.
נקודת שפל ראשונה נרשמה באיחוד הטראומטי של העבודה־מרצ־גשר ב־2020: הרשימה המאוחדת קיבלה שבעה מנדטים בלבד. הטראומה העמיקה מייד לאחר הבחירות, עם פיצול הרשימה בכיוונים מנוגדים: עמיר פרץ ואיציק שמולי נכנסו לממשלת נתניהו והפרו את הבטחותיהם לבוחרים, ואילו מרב מיכאלי ונציגי מרצ נשארו באופוזיציה. יו"ר גשר אורלי לוי־אבקסיס הצטרפה לקואליציה תמורת תפקיד "השרה לחיזוק וקידום קהילתי" שהומצא במיוחד בשבילה.
רשימת הדמוקרטים לא נולדה מתוך חזון אידאולוגי גדול של שילוב כוחות, אלא מתוך ניסיון להפיק לקחים מקריסת מחנה השמאל בבחירות האחרונות. מרצ לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה והודחה מהכנסת, ומפלגת העבודה זכתה בארבעה מנדטים בלבד. סקרים שנעשו מאז חזו כי במתכונתה הקיימת גם היא לא תעבור את אחוז החסימה בבחירות הבאות.
על רקע זה העדיף גולן לוותר לחלוטין על שני המותגים ההיסטוריים, שאיבדו מקסמם, לטובת מפלגה שתישא שם חדש ושהרכבה המדויק ייקבע בפריימריז. גורמים במפלגה סבורים שהחבירה הפוליטית בין יאיר לפיד לנפתלי בנט מייצרת למפלגה הזדמנות. אחד מהם הסביר בשיחה עם "הארץ" כי לא מעט מצביעי מרכז־שמאל יתקשו לשלשל לקלפי פתק שמתנוסס עליו שמו של בנט, איש ימין מובהק ומנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר. לדבריו, "ההחלטה של לפיד להצטרף לבנט דוחפת את הגוש של מתנגדי נתניהו ימינה. לא כל מצביעי יש עתיד מרגישים בנוח עם הקו הזה".
בשלב זה הסקרים אינם מגבים את התקוות, ונראה שתנועת הקולות בעקבות איחוד בנט־לפיד לא תשפיע הרבה על שיעור ההצבעה ל"דמוקרטים" – רשימה שאינה נתפסת כמפלגת שלטון פוטנציאלית שמציבה אלטרנטיבה לנתניהו או לבנט. "המלכוד הזה בין שמאל לא מתנצל מצד אחד לרצון להביא קולות מהמרכז מצד שני עשוי להיות אחד האתגרים של גולן", מסכם בכיר במפלגה.
הסקרים האחרונים מנבאים לדמוקרטים כעשרה מנדטים, וזאת לאחר שבסיס המצביעים המשותף של העבודה ושל מרצ בבחירות הקודמות הגיע לכשמונה מנדטים (למרצ חסרו כ־4,200 קולות כדי לעבור את אחוז החסימה). במפלגה רואים בנתון זה הישג התחלתי מכובד, אך מקווים שעדיין יש להם פוטנציאל לגדול עוד.
לצד זאת, יש החוששים שאיחוד משולש של בנט ולפיד עם גדי איזנקוט לרשימת מרכז רחבה ונוצצת ייצור סחף של מצביעים, שברגע האמת יעדיפו את הרק־לא־ביבי. "במציאות שבה המשימה העיקרית של הגוש היא להדיח את נתניהו, אפשר להניח שרבים במחנה יעדיפו לתת את הקול למפלגה שתיצור את התחושה שהיא מסוגלת להביא למהפך ולא בהכרח למפלגה אידאולוגית", אומר מקור בדמוקרטים. "חלק מהם הם גם כאלה שתמכו במרצ בבחירות האחרונות, וחוששים מעוד מקרה של זריקת קולות. הם יעדיפו לתמוך במפלגה בטוחה יותר שתשרת את הרעיון הבסיסי של החלפת הממשל".