רשת "אל-מיאדין", בניתוח תחת הכותרת "איראן ומשוואת המחיר; אימפריה מול שחיקת ההרתעה" מאת אלהאמי אל-מליג'י, כתבה כי מהות העימות האחרון בין איראן מצד אחד לבין ארה"ב והישות הציונית מצד שני, אינה טמונה בהשוואת אמצעי לחימה או טכנולוגיות צבאיות, אלא במדידת היכולת של הצדדים לשאת בעלויות המלחמה.
ניתוח זה מדגיש כי אימפריות אינן קורסות תמיד במכה פתאומית, אלא שתהליך דעיכתן מתחיל כאשר היריב מצליח להפוך את כלי הכוח שלהן לנטל כבד; באופן שהבסיסים הופכים למטרות, הבריתות לעלויות והמלחמות לשחיקה מתמשכת.
על פי הערכה זו, במהלך ההתפתחויות האחרונות ניסתה איראן שלא למלא אך ורק את תפקיד הצד המגיב, אלא באמצעות יצירת "משוואת מחיר", לעצב תנאים שבהם כל פעולה של הצד השני תלווה בשיקולים מורכבים יותר; החל מעלויות הגנה וביטחון ועד להשפעות כלכליות ופוליטיות ארוכות טווח.
בסיסי ארה"ב; מכלי כוח למוקד של דאגה
בהמשך הניתוח נכתב כי מבנה ההשפעה של ארה"ב באזור המפרץ הפרסי במהלך השנים האחרונות נבנה על בסיס התפיסה שבסיסים צבאיים ונוכחות צבאית רחבה מייצרים ביטחון והרתעה, אך לדעת הכותב, ההתפתחויות האחרונות העמידו משוואה זו בפני שאלות חדשות.
במסגרת זו, הבסיסים הצבאיים של ארה"ב אינם מהווים עוד סמל של כוח בלבד, אלא במקרה של הרחבת העימותים הם עלולים להפוך למטרות פוטנציאליות.
בניתוח זה נזכר בסיס "אל-עודייד" כאחת הדוגמאות למצב זה, ונאמר כי הנושא חורג מבסיס ספציפי כזה או אחר, וכל הנוכחות הצבאית האמריקאית באזור ניצבת כעת בפני השאלה האם היא מהווה הבטחה לביטחון בלבד או שהיא עלולה להפוך לנקודה להעברת המשבר.
הכותב סבור כי הפגיעה בהרתעה האמריקאית, מבחינה פוליטית, עשויה להיות אף חשובה יותר מנזקים צבאיים מוגבלים; שכן חלק מכוחה של וושינגטון התבסס על התפיסה שהיא יכולה לנהל מלחמות מבלי לשלם מחיר ישיר.
עלויות התמיכה בישות הציונית
בחלק אחר של הדיווח נדונה סוגיית התמיכה האמריקאית בישות הציונית. בניתוח נאמר כי הישות הציונית, למרות היותה בעלת יכולות צבאיות ותמיכה אמריקאית נרחבת, לא הייתה מסוגלת לנהל את המשבר באופן עצמאי במהלך ההתפתחויות האחרונות.
על פי הערכה זו, כל גל של תקיפות טילים או כטב"מים לא רק אתגר את מבנה ההגנה של תל אביב, אלא גם הגדיל את קצב הצריכה של מערכות ההגנה, את הצורך בתמיכה נוספת ואת העלויות הכלכליות והצבאיות של ארה"ב.
במסגרת זו, הכותב מאמין כי אם העימותים יתארכו, השאלה המרכזית לא תהיה עוד מי מנחית מכה קשה יותר, אלא איזה צד בעל יכולת שחיקה גבוהה יותר ומי מכניס את הצד השני למעגל של עלויות כבדות יותר.
הישות הציונית יכולה להיות זו שיוזמת את העימות, אך אין בידיה ערובה לסיומו, וככל שיגבר הצורך שלה בתמיכה אמריקאית נרחבת יותר, כך תלותה האסטרטגית תהפוך לגלויה יותר.
הורמוז; כלי לחץ מעבר לנפט
לאחר מכן הניתוח מתייחס לתפקידו של מצר הורמוז ואינו מתאר אותו כנתיב נפט בלבד. הכותב סבור כי הורמוז הפך לאחד הצמתים הרגישים בכלכלה העולמית; נתיב שמעבר להעברת אנרגיה, קשור גם לתחבורה ימית, ביטוח, תקשורת ואפילו לתשתיות נתונים.
במסגרת זו, כדי להפוך את הורמוז לכלי לחץ, אין בהכרח צורך בסגירתו המלאה, אלא די בכך שהתנועה בו תלווה בשיקולים ובחששות חדשים.
לפי כותב הניתוח, כל מתיחות סביב איראן יכולה להשפיע, מעבר לתחום הצבאי, גם על שוקי האנרגיה, שרשראות האספקה והכלכלה העולמית, וסוגיה זו גורמת לכך שמשוואות העימות מול טהראן לא יישארו מוגבלות לשדה הקרב בלבד.
המשא ומתן מנקודת מבט של הרתעה
בשלב הסיכום מדגיש הכותב כי אין לראות במשא ומתן תהליך המנותק מההרתעה. לדעתו, איראן נכנסה לאווירת הדיאלוג לאחר ההתפתחויות האחרונות, בשעה שההשלכות הפוליטיות של ההתפתחויות בשטח עדיין פעילות; החל מהדאגה לגבי הבסיסים הצבאיים ועד לעלויות התמיכה בישות הציונית ותפקידם של משתנים גיאופוליטיים כמו הורמוז.
בסיום הניתוח נאמר כי בתנאים החדשים, הסוגיה המרכזית אינה עוד רק עליונות צבאית, אלא היכולת לכפות מחיר ולשנות את שיקולי הצד השני קיבלה חשיבות, ונושא זה עשוי להוות סימן לשינוי הדרגתי בדפוסי הכוח במערכת הבינלאומית.