לאחר ההכרזה על גיבוש ההבנות בין איראן לארצות הברית לסיום הלחימה בכל הזירות, כולל לבנון, תיארו גורמים פוליטיים וביטחוניים בתל אביב את ההסכם כ"הלם אסטרטגי" עבור ישראל.
לפי דיווח של אל-ג'זירה, עיתונים, אתרי חדשות וערוצי טלוויזיה מרכזיים בישראל ניתחו את השלכות ההסכם והצביעו על הפער העמוק בין תפיסותיה של ישראל לבין המציאות הפוליטית והצבאית שנכפתה עליה.
וושינגטון נכנעה לטהראן; האינטרסים החיוניים של ישראל בסכנה
בהקשר זה, ברק רביד, עיתונאי ופרשן צבאי ישראלי, חשף בריאיון לערוץ 12 פרטים משיחת טלפון שבה, לטענתו, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כפה על ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו את ההסכם עם איראן.
לדבריו, בכיר אמריקאי אמר כי טראמפ הודיע לנתניהו: "זהו ההסכם, והוא הסכם מצוין. הגיע הזמן לסיים את המלחמה הזאת."
רביד הוסיף כי אותו גורם אמריקאי ציין שנתניהו כמעט שלא הגיב במהלך השיחה, וייתכן שהבין כי ההסכם ייצא לפועל וכי אין בידיו יכולת למנוע אותו.
במקביל, העיתונאי ירון אברהם ציטט גורמים ישראליים בכירים שהזהירו כי ההסכם "מסכן אינטרסים ביטחוניים חיוניים של ישראל", וטען כי וושינגטון נענתה כמעט לחלוטין לדרישות האיראניות.
לדבריו, ארצות הברית קיבלה את תנאיה המרכזיים של איראן, והאיום הצבאי נגדה למעשה נעלם. בסביבת נתניהו חוששים שטראמפ יעשה לישראל את מה שלטענתם עשה ממשל אובמה בעבר.
גם יונתן ליס מעיתון ״הארץ״ טען כי הדרג המדיני בישראל מצוי במצב של הכחשה וחוסר אונים דיפלומטי, משום שישראל הפכה משותפה אסטרטגית לצופה מהצד שאינה מסוגלת להשפיע על האינטרסים שלה.
איראן הגבילה את חופש הפעולה של ישראל
צבי בראל, פרשן לענייני המזרח התיכון, טען כי התעקשותה של איראן שכל הפסקת אש תחול על כל הזירות, ובמיוחד על לבנון, צמצמה את חופש הפעולה של ישראל.
לדבריו, הדבר מוכיח שהאיום הצבאי נגד איראן איבד מאמינותו, וכי טהראן הצליחה לכפות תנאים קשים במשא ומתן.
בראל הוסיף כי בניגוד לדרישותיה הראשוניות של ארצות הברית, סוגיית תוכנית הגרעין האיראנית צפויה שלא לעלות לדיון עד לפתיחת מצר הורמוז, ביטול הסנקציות האמריקאיות על הספנות האיראנית ושחרור חלק מהנכסים האיראניים המוקפאים. לדבריו, נושא הטילים הבליסטיים כלל אינו צפוי להידון.
בן כספית, בטור חריף בעיתון "מעריב", הגדיר את ההסכם כ"מסמך כניעה מביש" של ישראל מול טראמפ.
אשליית הניצחון המוחלט של ישראל קרסה
כספית תקף בחריפות את נתניהו וטען כי ראש הממשלה הפך ל"בן ערובה אישי" בידי טראמפ, הממתין למחילתו, בעודו מקריב את ביטחונה של ישראל למען האינטרסים האישיים שלו.
לדבריו, במקביל מתפוררת גם אשליית "הניצחון המוחלט".
ההרתעה הישראלית ספגה כישלון היסטורי
יעקב נגל, לשעבר יועץ לביטחון לאומי, מתח ביקורת חריפה על מקורביו של טראמפ — סגן הנשיא ג'יי. די. ואנס, השליח סטיב ויטקוף וחתנו ג'ארד קושנר — וטען כי הם הובילו את הנשיא למסלול הרסני המאפשר לאיראן להמשיך לפתח את יכולותיה הגרעיניות.
לדבריו, ההסכם הנוכחי אף גרוע יותר מהסכם הגרעין שנחתם בתקופת ממשל אובמה בשנת 2015.
גם הפרשן הצבאי אבי אשכנזי כתב ב"מעריב" כי צה"ל, שנמצא תחת עומס מתמשך בזירות שונות במשך כשנתיים, הופתע מהסכם שמעניק לאיראן ולבעלות בריתה "חבל הצלה" והזדמנות להתאוששות כלכלית, וכי מדובר במכה קשה להרתעה הישראלית.
איראן ובעלות בריתה יתחזקו
בן-דרור ימיני טען אף הוא כי המערכה הצבאית לא השיגה את יעדיה. לדבריו, חמאס לא הובס לאחר שנתיים של לחימה, ואיראן לא הובסה גם לאחר שבועות של הפצצות.
כתוצאה מכך, כך לטענתו, כל שלוחות "הציר האיראני" באזור צפויות להתחזק, וההסכם מבטל את ההזדמנות לפרק את חיזבאללה וחמאס מנשקם.
הביקורת בישראל לא הסתכמה בהיבטים פוליטיים בלבד. ד"ר מיכאל מילשטיין, חוקר בכיר במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, כתב ב"ידיעות אחרונות" כי האופוריה הראשונית בישראל במהלך העימות עם איראן הסתיימה, וכי וושינגטון שרטטה קווים אדומים ברורים שנועדו להגביל את חופש הפעולה הצבאי של ישראל.
תפיסת הביטחון הפנימי של ישראל מאז 7 באוקטובר הייתה חלולה
הוא הוסיף כי האפשרות לסיום העימותים באזור מחייבת את ישראל להבין שמה שהוצג מאז 7 באוקטובר 2023 כתפיסת הביטחון הלאומי שלה — המבוססת על הרחבת השליטה בשטחים ערביים ועל המשך השימוש בכוח בכל זמן ובכל מקום — אינו אלא אשליה וסיסמאות ריקות מתוכן.
כלי התקשורת הישראליים תמימי דעים כי ההבנות בין איראן לארצות הברית משקפות כישלון ברור של הנרטיב הישראלי בדבר "ניצחון מוחלט". לטענתם, ישראל הפכה כיום לשחקן מבודד, שהסדרים בינלאומיים מוכתבים לו מבחוץ, ואינו מסוגל לפעול כגורם עצמאי ובעל השפעה.
עוד הדגישו כלי תקשורת אלה כי הדיפלומטיה האיראנית הוכיחה את יכולתה לרסן את המנגנון הצבאי הישראלי ואת מהלכיו בשטח. לפי פרשנות זו, וושינגטון נאלצה, מתוך התחשבות באינטרסים שלה עצמה, להותיר את ישראל להתמודד לבדה עם שחיקת ההרתעה שלה ועם הסלמת המשברים הפוליטיים הפנימיים.