בנימין נתניהו מנהל כבר שנים את הפוליטיקה הישראלית סביב איומים ביטחוניים, פחד מאויבים מבחוץ והצורך לשמר את כוחו הפוליטי. אלא שהדברים שאמר לאחרונה על האפשרות שישראל תעמוד בפני סנקציות כלכליות ובנקאיות, ועל הפתרון שהציע להתמודדות עם מצב כזה – כניסה נרחבת לשוק המטבעות הדיגיטליים – מעלים שאלה מהותית: האם הוא באמת מבקש להציל את כלכלת ישראל, או שמא הוא שוב מנצל איום מנופח כדי לבסס את שלטונו ולשרת את האינטרסים האישיים והקבוצתיים שלו?
בריאיון לערוץ 10 העלה נתניהו את האפשרות שישראל תתמודד עם סנקציות כלכליות ובנקאיות בינלאומיות, ודיבר על הצורך למצוא דרכים לעקוף את המגבלות האפשריות. הדגש ששׂם על הפוטנציאל של המטבעות הדיגיטליים ושל תשתיות פיננסיות המבוססות על טכנולוגיות חדשות עשוי, לכאורה, להיות חלק מדיון כלכלי על עתידה של המערכת הפיננסית בישראל. אולם העניין אינו מסתכם בתוכן ההצעה. העיתוי שבו הועלתה, האופן שבו הוצג האיום, ובעיקר רשת הקשרים הפוליטיים, המשפחתיים והכלכליים שלו בתחום הזה – כל אלה מחזקים את הצורך לבחון את דבריו באופן ביקורתי.
תחום המטבעות הדיגיטליים בישראל אינו רק זירה טכנולוגית וכלכלית. פועלת בו רשת של משקיעים, מנהלים ואישים בעלי השפעה פוליטית וכלכלית. בין השמות שעלו בהקשר זה נמצאים חברת ZOOZ Strategy, מנכ"ל החברה ג'ורדן פריד, שלומי פוגל, משקיע ומיליארדר המקורב לנתניהו, גיא בן ארצי, אחיינה של שרה נתניהו, אייל הרצוג, מבכירי הקמפיין של הליכוד, ודובי פרנסס. הדבר מצביע על כך שנתניהו הציע פתרון לאתגר הזה בשעה שאנשים המקורבים אליו כבר פועלים ומשקיעים בהיקפים נרחבים בשוק הזה.
בנסיבות כאלה, כבר אי אפשר להתייחס לעניין כאל הצעה מקצועית וניטרלית בלבד. במצב הזה, לציבור יש זכות לשאול האם המדיניות הזאת גובשה על בסיס מחקרים כלכליים עצמאיים, או שגם לאינטרסים של קבוצות מסוימות היה חלק בעיצובה.
הדיווחים על תגובת השוק ועל עלייה בשווי המניות של כמה חברות הפועלות בתחום המטבעות הדיגיטליים לאחר פרסום דבריו של נתניהו מוסיפים גם הם לחשיבותה של השאלה הזאת, וממחישים כיצד נתניהו עשוי, באמצעות הצגת איום אפשרי, לשרת את האינטרסים של חברות ואנשים הקשורים אליו.
הביקורת שנשמעה בחוגים הכלכליים בישראל, לרבות מצד נגיד בנק ישראל ובכירים כלכליים נוספים, לצד התגובות החריפות של יריביו הפוליטיים של נתניהו, מלמדת גם היא שהסוגיה אינה מסתכמת במחלוקת על שימוש בכלי פיננסי חדש. השאלה המרכזית היא אמינותה של קבלת ההחלטות הכלכליות והאחריות המוטלת על נתניהו, כאשר החלטותיו עשויות להשפיע הן על עתידם של מיליוני אזרחים והן על האינטרסים של שחקנים כלכליים מסוימים.
בסופו של דבר, שני עניינים כרוכים זה בזה: הראשון הוא השימוש הפוליטי באיומים ביטחוניים וכלכליים כדי להפחיד את הציבור ולהציג את נתניהו כמושיעהּ הבלעדי של ישראל; השני הוא הצגת פתרונות שעשויים להניב רווחים גם למקורביו הפוליטיים, המשפחתיים והכלכליים. אם ישראל אמורה לקבל החלטות בנוגע לאפשרות של הטלת סנקציות ולפוטנציאל של המטבעות הדיגיטליים, התהליך חייב להתבסס על הערכה מקצועית עצמאית, שקיפות מלאה ופיקוח ציבורי.
החברה הישראלית לא צריכה לשלם את מחיר השאיפות הפוליטיות של אדם אחד או את מחיר האינטרסים של המעגל המקורב אליו. נתניהו אינו יכול להפוך כל איום להזדמנות להישאר בשלטון, ובה בעת לחמוק מאחריות להשלכות של מדיניותו. השאלה המרכזית היא האם כראש ממשלה הוא מקבל החלטות לטובת האינטרס הציבורי, או שהוא מחזיק את האינטרס הציבורי כבן ערובה של הישרדותו הפוליטית. התשובה לשאלה הזאת לא תימצא בסיסמאות ההצלה שלו, אלא בשקיפות ההחלטות, במסמכים הפיננסיים ובמידת האחריותיות של ממשלתו.