לפי דיווח סוכנות "טסנים", ישראל חווה בשנים האחרונות—ובעיקר בהשפעת המצב הביטחוני המתמשך בשנתיים האחרונות—תופעה הולכת וגוברת של "בריחת מוחות" שמעוררת דאגה עמוקה בקרב גורמים רשמיים ומומחים ישראלים.
בהקשר זה פרסמה לפני ימים אחדים הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה דו"ח מקיף על שיעורי ההגירה היוצאת, שמציג לראשונה תמונה מדויקת יותר של היקף "בריחת המוחות" בישראל.
לפי הדו"ח, במערכת הישנה נחשב אדם כ"מהגר" רק אם שהה מחוץ לישראל שנה רצופה מלאה. משמעות הדבר הייתה שמי שעזב את ישראל אך חזר לביקורים קצרים—למשל פעם בשנה—לא הוגדר כלל כמהגר.
כעת, במערכת הסטטיסטית החדשה, כל ישראלי השוהה לפחות 275 ימים בשנה מחוץ לישראל, אפילו אם ביקר בה ביקור קצר, ייחשב כמהגר. שינוי זה לא רק תיקן עיוות סטטיסטי, אלא חשף עד כמה גדולה הייתה הפער בין תפיסת הציבור את התופעה לבין המציאות.
על פי השיטה הישנה, רק כ־16 אלף ישראלים היגרו מדי שנה, אך בשיטה החדשה המספר האמיתי גבוה בהרבה—מעל 36 אלף איש בשנה בממוצע, כמעט כפול מהנתון הקודם.
חשוב לציין כי בשנת 2024 נרשמה עלייה חריגה במספר המהגרים. כאשר מדובר ב"מהגרי 2024", הכוונה למעשה לאנשים שעזבו ב־2023, כיוון שישראלי מוגדר כ"מהגר" רק שנה לאחר שעזב.
הנתונים לשנת 2024 משקפים בעיקר את גל ההגירה שנגרם על־ידי שני אירועים מרכזיים: תוכנית נתניהו לבצע את הרפורמה המשפטית הידועה כ"מהפכה המשפטית"; האירועים שאחרי מבצע "מבול אל־אקצא" ב־7 באוקטובר 2023. בשני המקרים, רוב אלו שבחרו לעזוב היו אנשי מקצוע משכילים בתחומים חיוניים כגון רפואה והיי־טק, שביקשו להמשיך את חייהם בסביבה בטוחה יותר.
בריחת מוחות: מי עוזב את ישראל?
לפי נתוני הלמ"ס, שיעור בעלי התארים שעוזבים את ישראל עלה מ־46% ב־2010 ל־60.4% ב־2023.
ניתוח רמות ההשכלה של המהגרים מצביע על מגמה ברורה: שיעור בעלי תואר ראשון עלה מ־27% ל־33%, שיעור בעלי תואר שני עלה מ־15.7% ל־23.5%, שיעור בעלי תואר שלישי עלה מ־3% ל־3.7%.
מדובר במגמה מתמשכת שבה המהגרים הופכים למשכילים יותר ויותר.
מאחורי הפער הזה מסתתרת משמעות כלכלית עמוקה. השכלה גבוהה היא אחד המדדים החזקים ביותר למשכורות, תחזיות מס עתידי וצמיחה כלכלית. בעלי תואר ראשון בישראל מרוויחים בממוצע יותר מבוגרי תיכון, ובעלי תואר שני ושלישי מרוויחים אף יותר.
במילים אחרות: כאשר בוגרי האוניברסיטאות עוזבים את ישראל, היא לא מאבדת רק אזרחים—אלא גם את משלמי המסים המשמעותיים ביותר: מהנדסים, רופאים, מדענים ואנשי היי־טק שהכשרתם עלתה הון רב למדינה.
בריחת מוחות משמעותה הפסקת תשלום מס הכנסה בישראל—והתחלת תשלום מס במדינה אחרת. הדבר חמור במיוחד בתקופה שבה ישראל סובלת מגירעון תקציבי, צורך בקיצוץ שירותים ציבוריים ועלייה דרמטית בתקציב הביטחון.
עם עלייה במספר המוחות הנוטשים, יורד גם מספר העולים החדשים, משום שהמסר ברור: "כאן לא בטוח, כאן אין עתיד".
מגמה כללית של הגירה יוצאת
הלמ"ס פרסם גם כי מעבר לבריחת המוחות, ההגירה היוצאת הכוללת מכלל האוכלוסייה בעלייה מתמדת.
לפי הדו"ח: בשנת 2024 עלו לישראל כ־31 אלף איש, אולם יותר מ־82 אלף עזבו אותה. כלומר: מספר העוזבים גדול ביותר מפי שניים ממספר הנכנסים.
כדי להבין טוב יותר את מצב הדברים כיום, יש להביט בנתוני שנת 2023 – שנה שבה מספר העולים לישראל עמד על 46 אלף איש, כלומר 50% יותר מאשר בשנת 2024. מנגד, באותה שנה רק 55 אלף איש עזבו את ישראל. השוואה זו מבהירה כי המשך המלחמה, חוסר הביטחון והמצב הכלכלי־פוליטי הבלתי יציב בשנת 2024 גרמו לעלייה משמעותית בהגירה השלילית – תופעה שמומחים ישראלים מכנים אותה "התפוררות חברתית".
כמו כן, הדו"ח הרשמי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ישראל מדגיש: "רובם המוחלט של יהודי העולם אינם מעוניינים לעלות לישראל. הם אזרחים נאמנים בארצות מגוריהם, כפי שהיו הוריהם וסביהם." קביעה זו משקפת את מצבה החברתי, הכלכלי והביטחוני המעורער של ישראל. בהקשר זה כתבה מעריב על המצב: "יהודי התפוצות השוקלים עלייה אינם טיפשים. ישראל, שנמצאת היום במצוקה ותחת אש, אינה בית אידיאלי—even לא למי שמרגיש ציוני ומוכן לעלות לישראל. לכן אין להם כל כוונה לעלות."
לאור המגמה הנוכחית ניתן להבין שהחברה הישראלית של היום, אשר מצד אחד מתמודדת עם יציאה הולכת וגדלה של מומחים ואנשי מקצוע, מאבדת גם את האוכלוסייה הכללית שלה. כלומר, לא רק מומחים וכוח אדם מיומן בוחרים לעזוב את ישראל – אלא גם בשכבות אחרות גוברת תחושת אי־הביטחון על כל היבטיה, ודבר זה גורם לרבים לחפש את עתידם במדינות אחרות.