דו"ח חדש של צוות המאבק בחרם האקדמי של ועד ראשי האוניברסיטאות, שפורסם היום (חמישי), מציג תמונה מדאיגה במיוחד של מעמדה הבינלאומי של ישראל ומתריע מפני הידרדרות חסרת תקדים ביחסי האקדמיה הישראלית עם אירופה. לפי הדו"ח, חל זינוק של 150% בניסיונות להדיר את ישראל מתוכניות מחקר בינלאומיות — תוצאה ישירה של מדיניות הממשלה, המשך הכיבוש, המלחמות האזוריות וההתבטאויות הקיצוניות של שרים וחברי כנסת נגד פלסטינים.
הדו"ח קובע כי גם הפסקת האש בעזה לא עצרה את מגמת החרם ההולכת ומעמיקה. באירופה, כך נכתב, ישראל נתפסת יותר ויותר כמדינה כוחנית, מיליטריסטית ומבודדת פוליטית, שמתרחקת מערכים דמוקרטיים בסיסיים. בין הגורמים המרכזיים לפגיעה במעמדה של ישראל מציינים מחברי הדו"ח את פעילות הצבא בעזה ובלבנון, מדיניות ההתנחלויות בשטחים הכבושים, רעיונות לקידום עונש מוות לערבים, והתבטאויות פומביות של פוליטיקאים ישראלים שתמכו באלימות נגד פלסטינים.
באקדמיה מזהירים כי המשך ההתנהלות הזו עלול להוביל להוצאת ישראל מתוכנית "הורייזון אירופה" — מסגרת המחקר המדעית היוקרתית והחשובה בעולם. משמעות המהלך תהיה פגיעה אנושה במחקר הישראלי, באוניברסיטאות, במערכת הבריאות, בפיתוחים טכנולוגיים ובמעמדה של ישראל כמעצמת חדשנות.
הדו"ח מצביע גם על הנזק המדיני הרחב יותר שנגרם כתוצאה מהזיהוי המלא של ישראל עם מדיניות החוץ של ארצות הברית בתקופת דונלד טראמפ. באירופה גוברת הביקורת כלפי וושינגטון בשל עמדותיה כלפי נאט"ו, אוקראינה, איראן והמוסדות הבינלאומיים — וישראל נתפסת כשותפה מלאה לקו האגרסיבי והמתריס הזה. לפי הדו"ח, בכירים באיחוד האירופי כבר מטילים ספק בשאלה האם ישראל עדיין חולקת עם אירופה ערכים משותפים, תנאי בסיסי להשתתפות בתוכניות מדעיות משותפות.
מחברי הדו"ח מדגישים כי לא מדובר רק בחרם אקדמי נקודתי, אלא בקמפיין מדיני רחב שמטרתו להפעיל לחץ על ישראל לשנות את מדיניותה. לדבריהם, אירופה משתמשת בשיתופי הפעולה המדעיים והכלכליים כמנוף מול ממשלה ישראלית שנתפסת כמי שמובילה להקצנה, סיפוח והעמקת הסכסוך.
למרות ניסיונות בישראל להציג את המדינה כ"אומת הסטארט־אפ", הדו"ח מזהיר כי ללא קשרים הדוקים עם הקהילה המדעית הבינלאומית, ישראל עלולה לאבד בתוך שנים ספורות את היתרון המחקרי והטכנולוגי שלה. "המדע הישראלי אינו יכול להתקיים בבידוד", נכתב בדו"ח, שמציג למעשה כתב אישום חריף נגד המדיניות שמובילה ממשלת ישראל — מדיניות שמסכנת לא רק את מעמדה המדיני של המדינה, אלא גם את עתידה המדעי, הכלכלי והאקדמי.